בפסוק (יג, יז) "כי יסיתך אחיך בן אמך גו'" צריך להבין מדוע לא נאמר בפסוק בפירוש גם אמך ואחותך (אף שיש לפרש שהם נכללים "ברעך אשר כנפשך", שעל פי רש"י קאי על האב מצד הקורבה שיש לאב)?

והביאור: דיבר הכתוב בהוה (שלכן נאמר "בסתר"), והנה, אופן הרגיל הוא שההסתת האדם יכול להיות מצד סברא שעל פי שכל או מצד הקורבה. ולכן כשמדובר באדם בעל משפחה אין רגיל שיש לאחותו ואמו השפעה עליו בעניני אמונה ודעות. וגם הקורבה מתמעטת כי אין זה רגיל שאדם מצוי עם אחותו (שגם לה יש משפחה משלה) ואמו באופן תמידי. 

וההוראה: כל הקרובים שנמנו בפסוק הם - בפנימיות הענינים - מדריגות בנפש האדם. וההוראה היא שמצד כל הבחינות ועד לבחינת חכמה שבנפש יכול להיות הסתה לילך ולעבוד כו' מצד הקורבה, שאדם קרוב אצל עצמו, ויש לו נגיעה מצד מציאותו. ודוקא על ידי העבודה במסירת נפש שלמעלה מטעם ודעת יכולים להיות בטוחים ש"אחרי ה' אלוקיכם תלכו".