שיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר: "דעם שבת מברכים אלול אין ליובאוויטש, הגם עס פלעגט נאך זיין א קלאר זונשיינינדיקער טאג, האט זיך שוין דער אויר געביטן, עס האט זיך שוין אנגעהויבן פילן דעם אלול ריח, עס האט שוין געבלאזן דעם תשובה ווינט" (בשבת מברכים אלול בליובאוויטש, למרות שהיתה עדין יום קייצי בהיר – השתנתה כבר האוירה, החל כבר להיות מורגש ריחו של אלול, החלה כבר לנשוב רוח של תשובה).

הביאור בזה: אף שהעבודה באלול הוא "אני לדודי" – אתערותא דלתתא - ורק אחר כך באים ל"ודודי לי" – אתערותא דלעילא, מכל מקום גם האתערותא דלתתא בא על ידי נתינת כח מלמעלה. וזהו ששיחה זו נאמרה בחודש ניסן שענינה המשכה מלמעלה. וזהו "קלאר זונשיינינדיקער טאג", שהוא ענין הגילוי דשמש הוי' – אתערותא דלעילא. 

ועל ידי זה באים להעבודה דתשובה. שענינה "ריח" ו"ווינט", דענין התשובה הוא להיות במדריגת הרוח, ואזי "והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה". ועל ידי זה זוכים לבחי' "ריח", גילוי המשיח שבו נאמר "והריחו ביראת ה'". 

ועבודת התשובה בחודש אלול הוא בדוגמת "אויר", שכמו שזקוקים לאויר תמיד ואין צריך ליגיעה כדי להשיגה, על דרך זה הוא בענין התשובה.