בהמשך להמבואר לעיל (וארא חכ"א שיחה ג') בענין "פעולתו אשר עבד בה", יש לבאר את דיוק לשון אדה"ז באגרת התנחומים באגה"ק סי' כ"ז וביאורו. שיש לומר שעיקר ההדגשה באיגרת הוא על פעולת הצדיק, ועיקר ההדגשה בביאור הוא על קבלת תלמידיו. ולכן הלשון בביאור הוא שמקבלים התלמידים מ"דיבוריו ומחשבותיו", והלשון באגרת הוא "פעולתו אשר עבד בה", דפעולה נפרד מהפועל ולא ניכר בה כח הפועל, אך דוקא בפעולותיו רואים את עצמיות הצדיק (ע"ד הנתבאר בשיחה הנ"ל במעלת מצות מעשיות).

וזהו שהתחלת התעסוקתם לטובת הזולת הי' בענין טובה גשמית, שזהו בחי' פעולה שלא ניכר בה מעלת הצדיק, ומ"מ דוקא בזה מתבטא עצמיותם.