ברש"י (יט, כג): "שלש שנים יהיה לכם ערלים: מאימתי מונה לו, משעת נטיעתו. יכול אם הצניעו, לאחר שלש שנים יהא מותר, תלמוד לומר יהיה, בהוייתו יהא". וצריך להבין מדוע אין רש"י מעתיק בדיבור המתחיל את תיבת "ונטעתם", שלכאורה הוא מקור פירושו שמונה משעת נטיעתו (ובתורת כהנים דרשה זו היא על "ונטעתם")?

והביאור בזה: הקושי לרש"י בפסוק זה הוא מדוע מוסיפה התורה "יהיה לכם ערלים" לאחר שכבר נאמר "וערלתם ערלתו את פריו". ולכן מבאר שמהלשון "יהיה לכם" משמע שנוסף על החפצא שבערלה ("ערלתו") ישנו גם פעולת האדם (הגברא - "יהיו לכם ערלים"), ולכן מובן שמונה משעת נטיעתו, כי המנין שייך לפעולת האדם ולא מהזמן שהעץ - החפצא - מוציאה פירות. וזה מתאים עם ההלכה שגם כשמבריך (שמצד החפצא דהענף כבר עברו ג' שנים) ישנו איסור ערלה (מצד פעולת האדם).

וזהו שרש"י מבאר באותו דיבור המתחיל (דלא כבתו"כ שזהו דרשה אחרת) "יכול אם הצניעו כו'", דלאחר שרש"י מדגיש שבערלה ישנו איסור גברא, צריך להבהיר שאין הפירוש שהוא רק איסור גברא, שאז אם הצניעו יהיה מותר, אלא שפעולת הגברא הוא בנוסף לאיסור חפצא שבו, שלכן "יהיה, בהוויתו יהא". 

והנה, החילוק הפנימי בין איסור גברא לאיסור חפצא הוא שאיסור חפצא מקבל את חיותו מג' קליפות הטמאות, משא"כ איסור גברא מקבל חיותו מקליפת נוגה. ואם כן לכאורה קשה איך שייך שחלק מפירות האילן מקבלים חיותם מג' קליפות הטמאות - ערלה - וחלקם מקליפת נוגה - לאחר הג' שנים? ויובן בהקדים לשון אדמו"ר הזקן בתניא בנוגע לג' קליפות הטמאות, שבנוגע לגופי אומות העולם אומר "וקיום גופם", משא"כ בנוגע לפירות ערלה אומר "וקיום וחיות". שהחילוק ביניהם הוא שגופי אומות העולם הם מג' קליפות הטמאות, משא"כ בערלה שרק החיות הוא מג' קליפות הטמאות אך לא הגוף. והנה הגוף נברא רק פעם אחת, אך החיות מתחדש בכל רגע, ואם כן לאחר ג' שנים החיות והיניקה של העץ משתנים (דלא כהגוף עצמו שבו אין שינויים), והחיות נהיה "קודש הילולים לה'".