א. הרמב"ם מביא את ההלכה שנר ביתו קודם לנרות חנוכה מפני ש"גדול השלום" בהלכות חנוכה דוקא (ולא בהלכות שבת), כי ענין חנוכה הוא לעשות שלום בעולם. דחנוכה הוא עבודת הבעל תשובה - הפיכת החושך לאור. אך נרות חנוכה באים בהמשך לנרות המקדש שענינם עבודת הצדיקים, כי ענינו של חנוכה הוא החיבור והשלום דעבודת הצדיקים ועבודת הבעל תשובה שיהי' לעתיד לבוא, המרומז במספר שמונה – שלעתיד לבוא יהי' כינור של שמונה נימין. 

ב. נר חנוכה שונה משאר נרות בזה שהתכלית דאור הנר אינו בשביל ענין אחר – על דרך נרות שבת שהם בשביל "שלום ביתו" - אלא התכלית הוא בהם עצמם (שלכן יוצאים גם אם הנר אינו באופן דפרסומי ניסא). והביאור בפנימיות הענינים: מלחמת היונים הי' נגד האלקות שלמעלה מטעם ודעת שבתורה. ובזמן נס חנוכה עמדו בני ישראל במסירות נפש שלמעלה מטעם ודעת, ולכן נרות חנוכה תכליתם הוא בהם עצמם, מפני שהם מבטאים את הקשר העצמי בין בני ישראל והקב"ה, ולכן אי אפשר לומר שהם אמצעי לענין אחר.