חג השבועות מתייחד בזה ד"כולי עלמי מודי דבעצרת בעינן נמי לכם".

ואפילו לפי פסק ההלכה דבכל ימים טובים בעינן "חציו לכם", מתיחדת שבועות בזה שאסור להתענות תענית חלום בשבועות.

והנה, לפי זה יוצא שבפסח וסוכות, שאז חסדי הקב"ה היו חסדים גשמיים, לפעמים אין צריך לאכול סעדה גשמית, ודוקא בשבועות, שאז ניתנה התורה שהוא חסד רוחני, צריך לאכול סעודה גשמית.

והביאור: כל ענין מתן תורה הוא לפעול בעולם הזה הגשמי, ביטול הגזירה דתחתונים לא יעלו לעליונים, ולכן צריכה העונג להתבטא בסעודה גשמית.