לקוטי שיחות ח"א ע' 68 (וישלח - י"ט כסלו)
קיצור
א. "עם לבן גרתי" פירושו שהענינים הגשמיים היו בבחי' גירות, כי העיקר של יעקב הוא הרוחניות. ודוקא על ידי זה נעשה "ותרי"ג מצות שמרתי", שהגשמיות לא הפריע לקיום תרי"ג מצות. ועל ידי זה נעשה "ויהי לי שור וחמור" - בירור הדברים הגשמיים, עד שמגיעים ל"חמור זה מלך המשיח", דביאת המשיח תלוי בעבודת הבירורים, ולכן אמר יעקב לעשו כל הנ"ל, כדי להודיעו שמצדו הוא מוכן להגאולה. אך המלאכים אמרו ליעקב שעשו אינו מוכן עדיין.
וההוראה: שאפי' אם העולם אינו ראוי לגאולה, מכל מקום על האדם לעבוד ולהתכונן להגאולה, על פי פסק הרמב"ם "לעולם כו' כל העולם כולו שקול, עשה מצוה אחת הכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות".
ב. במדרש נאמר "חמור זה מלך המשיח", אף שלכאורה כש"זכו ארו עם ענני שמיא", ורק כש"לא זכו עני ורוכב על חמור", כי חמור ענינו בירור החומר, שדוקא על ידי העבודה דאור חוזר מגיעים ל"חמור" - שמוליכה את האדם למקום שאינו יכול להגיע אליה מצד עצמו - למעלה משורש הנשמה.
דהנה במדרש איתא שחמור זה הוא החמור דאברהם ומשה, והביאור: שמאברהם התחילה ב' אלפים תורה, שאברהם התחיל לברר את הגשמיות, אך הגשמיות היה יכול להגביה רק את הענינים שעוזרים לאדם - האש והמאכלת. ובמשה החמור הגביה גם את אשתו ובניו - ש"ברא כרעה דאבוה", ובמשיח החמור מעלה את האדם עצמו, כי מתגלה ששורש היש הנברא הוא היש האמיתי.
הסיפור שהביאור ד"איכה" פעל על אדמו"ר הזקן שלא יהיה לו כלות הנפש מצד השמחה מגודל הזכות דישיבה במאסר עבור תורת החסידות.
ויש לומר שהקשר דהסיפור לי"ט כסלו הוא שבעצם גילוי תורת החסידות צריך לפעול כלות הנפש, ורק שמפני שהכוונה העליונה דהעצמות - שנושא הפכים - הוא שהגילוי יהיה למטה, לכן אפשר לגלות את סתים דאורייתא.
ג. מתן תורה הוא בחודש השלישי מניסן - שענינו עבודת הצדיקים, ומתן תורה דתורת החסידות הוא בחודש השלישי מתשרי - שענין תשרי הוא עבודת התשובה. ואף שעבודת התשובה (ותורת החסידות שהוא בחודש השלישי מעבודת התשובה) הוא למעלה מעבודת הצדיקים, מ"מ מעלת התשובה מתגלית דוקא בתורה, כי כל הענינים ניתנו במתן תורה ורק שנתגלו אחר כך.
והנה נס הוא ענין גילוי חדש, ומפני שחודש השלישי ענינו גילוי חדש בתורה, לכן זהו החודש דנס דחנוכה.
וההוראה: שאפי' אם העולם אינו ראוי לגאולה, מכל מקום על האדם לעבוד ולהתכונן להגאולה, על פי פסק הרמב"ם "לעולם כו' כל העולם כולו שקול, עשה מצוה אחת הכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות".
ב. במדרש נאמר "חמור זה מלך המשיח", אף שלכאורה כש"זכו ארו עם ענני שמיא", ורק כש"לא זכו עני ורוכב על חמור", כי חמור ענינו בירור החומר, שדוקא על ידי העבודה דאור חוזר מגיעים ל"חמור" - שמוליכה את האדם למקום שאינו יכול להגיע אליה מצד עצמו - למעלה משורש הנשמה.
דהנה במדרש איתא שחמור זה הוא החמור דאברהם ומשה, והביאור: שמאברהם התחילה ב' אלפים תורה, שאברהם התחיל לברר את הגשמיות, אך הגשמיות היה יכול להגביה רק את הענינים שעוזרים לאדם - האש והמאכלת. ובמשה החמור הגביה גם את אשתו ובניו - ש"ברא כרעה דאבוה", ובמשיח החמור מעלה את האדם עצמו, כי מתגלה ששורש היש הנברא הוא היש האמיתי.
הסיפור שהביאור ד"איכה" פעל על אדמו"ר הזקן שלא יהיה לו כלות הנפש מצד השמחה מגודל הזכות דישיבה במאסר עבור תורת החסידות.
ויש לומר שהקשר דהסיפור לי"ט כסלו הוא שבעצם גילוי תורת החסידות צריך לפעול כלות הנפש, ורק שמפני שהכוונה העליונה דהעצמות - שנושא הפכים - הוא שהגילוי יהיה למטה, לכן אפשר לגלות את סתים דאורייתא.
ג. מתן תורה הוא בחודש השלישי מניסן - שענינו עבודת הצדיקים, ומתן תורה דתורת החסידות הוא בחודש השלישי מתשרי - שענין תשרי הוא עבודת התשובה. ואף שעבודת התשובה (ותורת החסידות שהוא בחודש השלישי מעבודת התשובה) הוא למעלה מעבודת הצדיקים, מ"מ מעלת התשובה מתגלית דוקא בתורה, כי כל הענינים ניתנו במתן תורה ורק שנתגלו אחר כך.
והנה נס הוא ענין גילוי חדש, ומפני שחודש השלישי ענינו גילוי חדש בתורה, לכן זהו החודש דנס דחנוכה.