"שמות בני ישראל הבאים מצרימה" קאי על הארת הנשמה הבאה למטה לעולם הזה (ולגלות), אך עצם הנשמה נשארת למעלה, ועצם הנשמה נותנת כח להארת הנשמה שלא להתפעל מהגלות. והעלי' שבאה ע"י הירידה דהארת הנשמה פועלת גם על עצם הנשמה, כי הארת הנשמה קשורה עם העצם - כמו שרואים שכשאדם מתעלף הנה ע"י קריאה בשמו ממשיכים חיות מעצם נשמתו.

והנה, כללות העבודה בגלות - בירור הגוף וחלקו בעולם - נרמז ב"שמות", כי הנשמה עצמה היא למעלה מציור, ודוקא ע"י "שמות" - ההתלבשות בציור פרטי - ניתן לנשמה העבודה דבירור גופה וחלקה בעולם. נמצא ש"שמות" הוא הוראה על העבודה עצמה וגם להנתינת כח להעבודה, וזהו שכללות הספר נקרא שמות כי ספר זה מדבר על הירידה לגלות והעליה שבאה על ידי זה.

ב. החיים האמתיים של בני ישראל הוא חיים רוחניים, וא"כ קשה איך שייך שהעבודה קשה בחומר ובלבנים יפעול "וימררו את חייהם" - חייהם הרוחניים?    

והביאור: עבודת פרך היא עבודה שאין לה קצבה ותועלת, ולכן כשהאדם מתעסק בפרנסה יותר מהצריך לו לעשיית כלי לברכת ה', וביגיעת הראש (לא רק "יגיע כפיך" אלא גם ביגיעת הראש), הרי זה יותר מהקצבה, ויותר מהתועלת כי אין זה עוזר לו. והנה, הענין דהעבודה יותר מהרגילות שייכת לנפש האלוקית שעובדת את ה' למעלה ממדידה והגבלה ובמסירות נפש, וכשלוקחים תנועה זו ומשתמשים בה בשביל עבודה גשמית הרי זה מירור החיים הרוחניים.