בסיום מסכת תענית איתא במשנה: "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים שבהן כו' ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים ומה היו אומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה כו'". 

ובגמרא מובא ברייתא: "יפיפיות שבהן מה היו אומרות תנו עיניכם ליופי כו' מיוחסות שבהן מה היו אומרות תנו עיניכם למשפחה כו' מכוערות שבהם מה היו אומרות קחו מקחכם לשם שמים כו'" (ובעין יעקב: "עשירות שבהן אומרות תנו עינכם בבעלי ממון"). אך בירושלמי מובא ענין זה בשינוי, שמביא רק ב' סוגים: "הכעורות היו אומרות אל תתן עיניך בנוי והנאות היו אומרות תן עיניך במשפחה". 

ויובן בהקדים שדרך הבבלי להאריך ולפרט יותר מהירושלמי. ואם כן במשנה מדובר בכללות על מה שהיו בנות ירושלמים אומרות, ובגמרא נתבאר הענין בפירוט יותר. שהירושלמי מחלק את בנות ירושלים לשני סוגים כללים - "נאות" ו"כעורות" (ש"נאות" כולל גם מעלות רוחניות ולא רק יופי גשמי), ודרך הבבלי הוא לבאר ביתר פירוט ולכן מביא את החילוקים שב"נאות" גופא - "יפיפיות" "מיוחסות" ו"עשירות". 

אך על פי זה צריך להבין בדעת הירושלמי מדוע אמרו הנאות "תן עיניך במשפחה", הרי "נאות" כולל גם "יפיפיות" ו"עשירות"? והביאור: להבבלי הדגישו בנות ירושלים את המעלות שלהן, אך להירושלמי הדגישו שקיבלו את מעלותיהן מהמשפחה שלהן. דהירושלמי אינו מוסיף על המבואר במשנה (ורק מבאר ששני הענינים המובארים במשנה "אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה" הנה החלק הראשון נאמר ע"י ה"כעורות" והחלק השני ע"י "הנאות") וא"כ דברי ה"נאות" באים בהמשך להלשון "שא נא עיניך" המובא במשנה, שפירושו הוא שהבחור ישא את עיניו ויסתכל בשורש ומקור המעלות, ויבין שהשידוך יצליח מפני שכך הוא רצון ה' ש"בת פלוני לפלוני", ולכן מדגישים שהמעלות שלהם אינו מעלת עצמם אלא קיבלו את המעלה מהמשפחה.

וזהו הביאור בזה שהכעורות אמרו "אל תתן עיניך בנוי" (שלכאורה הוא ענין שלישי), כי דבריהם באים בהמשך ל"בחור שא נא עיניך" (שנאמר על ידי כל בנות ירושלים), כי ב"כעורות" מרגישים שהמעלות שלהם (יראת שמים) אינו מצד מעלתם (שקיבלו אותו ממשפחתם, אך הם חלק מהמשפחה ואם כן המעלה שייכת אליהם), אלא הרגישו שהיראת ה' שלהם בא מלמעלה – על דרך הלבנה ש"לית ליה מגרמי כלום" - ולכן "אל תיתן עיניך בנוי" - במעלה כפי שהוא נראה למטה, אלא "שא נא עיניך" לשורש המעלה.

וזהו שהירשלמי ממשיך "בעטרה שעטרה לו אמו כו'" - ש"עטרה" מדגיש את מעלת המלך - בדוגמת ה"נאות", "ביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש" – שבית המקדש נבנה על ידי שלמה אך היה "מיד ה' עלי השכיל" ונקרא בית ה' - בדוגמת ה"כעורות" ש"לית ליה מגרמיה כלום". וזהו שלאחר "זה בנין בית המקדש" מוסיף הירושלמי "אמן" דאמן פירושו שיתאמת הדבר, שזה מדגיש שבית המקדש השלישי יהיה בית נצחי כי יבנה על ידי הקב"ה.