בפרשתנו מסופר על החיוב להקריב קרבנות דוקא במקום "אשר יבחר ה'". והנה, ישנם חילוקים בין שילה לבית המקדש, שבשילה הנה שלאחר שחרב חזרו הבמות להתירן בדרך ממילא, ומשכן שילה נחשב "אהל" לגבי בית המקדש כמו שכתוב "כי לא ישבתי בבית מיום עלותי ממצרים". והביאור בזה הוא שהבחירה בשילה הוא לא בהמקום גופא - בהחפצא של המקום - אלא בנוגע לגברא - שהקב"ה ציוה שיהיה רק מקום אחד להקרבת הקרבנות, ומקום זה הוא שילה, שעל האדם להקריב את קרבנותיו בשילה דוקא. וזהו שבנוגע לשילה מדגיש הכתוב את פעולת הגברא - "והבאתם שמה" (שקאי על שילה). 

אך הבחירה בבית המקדש היה בהמקום גופא - כהדגשת הכתוב על מקום המקדש - "שמה תביאו". ומפני שהקדושה היא על המקום גופא לכן הקדושה מתפשטת גם על הבית (דלא כשילה ששם העיקר הוא שישנו רק מקום אחד להקריב קרבנות, אך ההדגשה אינה שמקום זה נבחר). וענין זה מודגש בשם הלכות אלו ברמב"ם - הלכות בית הבחירה (ולא בית המקדש).