ברש"י (א, ד): "וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל: אף בזה אנו צריכין לדברי אגדה ראהו שאינו כדאי להשתמש בו רשעים והבדילו לצדיקים לעתיד לבא. ולפי פשוטו כך פרשהו ראהו כי טוב ואין נאה לו ולחשך שיהיו משתמשין בערבוביא וקבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה". 

וצריך להבין מדוע מביא רש"י את פירוש האגדה לפני הפירוש הפשוט? ומדוע אינו מעתיק בד"ה את המשך הכתוב "בין האור ובין החושך" דלכאורה זה נוגע לפירוש הפשוט?

והביאור: מזה שהכתוב אומר "וירא אלוקים את האור כי טוב" ולא וירא אלוקים כי טוב, משמע שה' ראה באור עוד ענין שהוא טוב, וזהו "ויבדל", שהבדיל בין האור להטוב שבאור. ועפ"ז מובן למה הביא את האגדה כפירוש הראשון, כי עפ"י האגדה תיבת "ויבדל" מתפרשת כפשוטו - הבדלה בין שני דברים המעורבים יחד, והוא האור והטוב שבאור.

ועפי"ז יובן לשון רש"י "אף בזה אנו צריכים לדברי אגדה", שפירוש אגדה זו אינו פירוש הראשון שמביא אלא בא לאחרי הפירוש על "בראשית ברא" - "בשביל התורה ובשביל ישראל" - דלכאורה למאי נפק"מ? והביאור: תוכן האגדה על "בראשית ברא" הוא שאף שנראה שהבריאה הראשונה היתה העולם, והתורה וישראל באו אח"כ, מגלה האגדה את הפנימיות, שמטרת הבריאה היא בשביל ישראל. וכך אגדה זו מורה על פנימיות האור, הטוב שבאור, שהוא אור הסובב שנמצא בהעלם באור הממלא המחי'. 

וזהו "ראהו שאין כדאי להשתמש בו רשעים", כי אילו הי' אור בגילוי לא הי' בחירה חפשית, ולכן "הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא" שאז יראו בגילוי "כי פי' ה' דיבר".

והנה, לשון רש"י "אף בזה אנו צריכים לדברי אגדה" יש לפרש ע"פ יינה תורה: "אנו" - יושבי אוהל שנמצאים בד' אמות של תורה ותפילה - וממילא יכולים לחשוב שאינם צריכים לפנימיות התורה, וע"ז אומר רש"י "אף אנו צריכים לדברי אגדה".