בנוסח "ועל הניסים" אומרים: "והדליקו נרות בחצרות קדשך" וידוע השאלה שלכאורה הדלקת הנרות הוא בפנים בהיכל ולא בחצר?

והנה, החת"ס מבאר שמפני שההדלקה כשרה בזר, לכן (לאחר שהטיבו את הנרות בחוץ) הדליקו את הנרות בחצר, מפני שההיכל היה עדיין מלא גילולים. אך קשה לפירוש זה שהרי נאמר "ופינו" "וטיהרו" ואח"כ "והדליקו", וגם מדוע נאמר "בחצרות" לשון רבים (ובפרט שכל שאר הלשונות "מקדשך" וכיוצ"ב הם בלשון יחיד)?

ולכן יש לומר שהכונה ב"הדליקו כו'" אינו לנרות המנורה אלא לנרות שהדליקו בבהמ"ק כהודאה על הנס. ועפי"ז יוצא שב"ועל הניסים" לא הוזכר נס דנרות המנורה – ובגמרא בסוגית "מאי חנוכה" לא הוזכר נס המלחמה. והביאור בזה: ידוע שעיקר מלחמת היונים היה מלחמה רוחנית "להשכיחם תורתך כו'", וזהו שהנס התבטאה בנרות (אף שהיונים טמאו את כל שאר כלי המקדש ג"כ), כי נר הוא הענין הכי רוחני בעולם הזה, וא"כ כשהנס נעשה בנר רואים איך שהאלוקות שלמעלה מהטבע פועל בעולם. 

והנה, לגבי גודל הנס הרוחני וההצלה הרוחנית אין הנס הגשמי תופס מקום, ואם כן בגמרא בסוגית "מאי חנוכה" - מהו עיקר התוכן דחנוכה - לא הוזכר הנס דהמלחמה, ועד"ז לאידך כשרוצים לתת שבח והודאה לה' על הנס דמלחמה אין מזכירים את נס הנרות כי אז תתבטל החשיבות דנס המלחמה. 

וההוראה: מחנוכה מקבלים נתינת כח שהענינים הרוחנים שבאדם יהיו עיקר מהותו, ועניניו הגשמיים לא יתפסו מקום, כי כל עניניו הגשמיים הם רק כדי שעל ידם תוכל הנשמה לעבוד עבודתה.