צריך להבין מדוע יום האחרון דחנוכה נקרא "זאת חנוכה" (ולא יום הראשון, כמו שבחנוכת המזבח נאמר "זאת חנוכת המזבח" הן ביום הראשון והן ביום האחרון)?

והביאור: ביום ראשון של חנוכה ישנו כל החנוכה רק בכח, ודוקא ביום האחרון ישנה כל החנוכה - "זאת חנוכה" - בפועל. 

והנה בית שמאי סוברים שהולכים בתר בכח בעניני קדושה, מפני שמצד הקב"ה אין כח חסר פועל, ואם כן מיד כשהענין הוא בכח כבר נפעל הענין (בכח). ויש לומר שמחלוקת בית שמאי ובית הלל אם אזלינן בתר בכח או בתר בפועל הוא בעצם מחלוקת האם העיקר בתורה ובמצוות הוא גדר הנותן - הקב"ה - שמצדו העיקר הוא הבכח, או שהעיקר בתורה ומצוות הוא גדר (בירור) המקבל – בני ישראל - שמצדם העיקר הוא הבפועל.

והנה, בשם חנוכה – ראשי תיבות "ח' נרות והלכה כבית הלל" - מודגש שבחנוכה העיקר הוא הבפועל, ולכן אף שבחנוכת המזבח שייך לומר "זאת חנוכת המזבח" גם ביום הראשון מפני גדר הבכח, מ"מ בחנוכה, שהעיקר הוא הבפועל - "זאת חנוכה" הוא רק ביום ח' כשישנה הבפועל. 

והביאור בזה שגדר חנוכה הוא גדר הבפועל, ועד שזה מתבטא בשם חנוכה: היו"ט דחנוכה הוא יו"ט שנקבע על ידי החכמים לאחר שפסקה הנבואה (דפורים הוא מתקנת נביאים - שנבואה בא מלמעלה). וענין זה מתבטא גם בזה שבחנוכה מקיימים כל ישראל את המצוה באופן של מהדרין מן המהדרין, כי בהידור מודגש גדר המקבל, שעושה את המצוה לא רק מפני שנצטוה אלא מפני שרוצה להדר מצד עצמו.