איתא במסכת מגילה (יג, ב) שכשהפור נפל בירח שמת בו משה שמח המן שמחה גדולה, והגמרא ממשיכה ש"לא הי' יודע שבז' באדר נולד ובז' באדר מת". וברש"י: "כדאי היא הלידה שתכפר על המיתה".

והביאור בזה (דלכאורה בפשטות הרי זה להיפך, שהמיתה מבטלת את הלידה): בלידת משה "נתמלא הבית כולו אורה", כי משה ענינו תורה אור, ומדתו היא מדת האמת, שפירוש אמת הוא שנמצא בכל מקום. ולכן האור מאיר מיד כשנולד.

ולכן "מעשה ידי משה נצחיים", וכל שכן משה בעצמו, על ידי זה שנשמתו פועלת בעולם ע"י אתפשטותא דמשה שבכל דרא.

ועד"ז ביעקב, שמדתו היא מדת האמת, שלא מת, כי ע"י זרעו בחיים הוא נמצא גם בעולם הזה.

וזהו שהלידה מכפרת על המיתה, דבלידת משה האירה עצם מדרגת משה – אמת – (משא"כ עבודתו שבאה רק אח"כ), וזה מכפר ומבטל את פעולת מיתת משה.