בגמרא איתא ש"אהיה אשר אהיה" הוא מהשמות שאינן נמחקים. משא"כ בגירסא הנפוצה ברמב"ם אינו מביא את שם אהיה במנין השמות שאינם נמחקים.

ויובן זה ע"פ המבואר במורה הנבוכים, שהפירוש דשם "אהיה" הוא שדוקא הקב"ה הוא מחוייב המציאות, משא"כ שאר הנמצאים. ועל פי זה יש לומר שפירוש קדושה - שקדוש ומובדל - שייך רק כשישנו שייכות בין שני הדברים. ובענינינו: שאר השמות הם ביטוי לפעולת הקב"ה ולכן הם בגדר שייכות לעולם אך קדושים מהעולם. משא"כ "אהיה" - שמורה על מציאות הקב"ה ללא שייכות לבריאה - אינו שייך לומר שזהו שם קדוש מהעולם, כי שם זה הוא למעלה משייכות לעולם.

ועפי"ז יובן מאמר הגמרא "הקורא הלל בכל יום ה"ז מחרף ומגדף". דהלל שייך רק כשרואים שינוי מהנהגת הטבע, משא"כ הניסים שבכל יום – בריאה יש מאין וכל נשימה ונשימה – הנה, בהרגשת האדם אין שייך שיהיה באופן אחר, ע"ד הנ"ל בנוגע לאהיה אשר אהיה – ולכן אין אומרים הלל.

וזהו הקשר בין פירוש הרמב"ם ב"אהיה" למרז"ל "אני הייתי עמכם בשעבוד זה ואני אהי' עמכם בשעבוד מלכיות", דהבלי גבול דהאור דשאר השמות יכול להתלבש בכל מקום אך רק באופן ד"לא צר" – שאין הצרה נוגעת למעלה. ודוקא מצד "אהיה אשר אהיה" נמצא הקב"ה ביחד עם בני ישראל בשעבוד מלכיות.