ברש"י (ג' ט"ו): "זה שמי לעלם: חסר וי"ו לומר העלימהו שלא יקרא ככתבו. וזה זכרי: למדו היאך נקרא וכן דוד הוא אומר ה' שמך לעולם ה' זכרך לדור ודור".

והנה, רש"י מפרש חסר ויתיר רק כשזה מוסיף ביאור בקושיא המתעוררת בפשוטו של מקרא. ובענינינו: במענה לשאלת משה "ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם" אמר הקב"ה "אהיה אשר אהיה", אך אח"כ הוסיף הקב"ה "כה אמר ה' גו'", ולאח"ז מוסיף "זה שמי", וצריך לומר ש"ה' וגו'" "וזה שמי וגו'" מוסיפים ביאור ב"אהיה אשר אהיה".

והענין דהפירוש בשאלת משה "מה שמו" הוא, שבני ישראל ישאלו מאיזה מדה יכולה לבוא הנהגה כזו, שאיך יכול להיות שהקב"ה חיכה עד שנהרגו אלפי ילדי ישראל, ורק אח"כ בא לבשרם על הגאולה. וע"ז ענה לו הקב"ה ש"אהיה אשר אהיה – "אהיה עמם בצרה הזאת כו'". ובהמשך לזה מוסיף ביאור, שאף ש"ה' אלוקי אבותיכם" – שמדת הרחמים של הקב"ה נמצא גם במצרים באופן ד"בכל צרתם לו צר", מ"מ הוא בהעלם. אך מ"מ ישנה תועלת בזה ששם הוי' נמצא איתם אף שהיא בהעלם, כי "זה זכרי" – למדהו האיך נקרא - שכשקוראים בשם אדנ"י יודעים שזהו בעצם שם הוי'.