א. המגיד מבאר ש"וישב יעקב בארץ מגורי אביו" פירושו שיעקב התיישב בארץ בכדי לאגור את הניצוצי קדושה שבגשמיות, ולהביאם לאביו שבשמים. ועל ידי עבודה זו נעשה תוספת ועליה, על דרך הסוחר ש"יש מפזר ונוסף עוד", וזהו "בארץ כנען" לשון סוחר. 

וההוראה: אין לחפש "דברים גדולים" דוקא אלא צריכים לעסוק בדברים פשוטים ולבררם. והעבודה צריכה להיות ללא פניות ורק לשם שמים, ודוקא ע"י העבודה דקבלת עול בדברים פשוטים פועל האדם על עצמו שהעבודה תהי' ללא פניות. 

ב. מסיפור יוסף ואשת פוטיפר ישנם ב' הוראות: (א) ענין יוסף הוא "יוסף ה' לי בן אחר" - לקרב את האחר ולעשותו בן להקב"ה - אך צריך להיות גם כן "קשוט עצמך", וזהו שדוקא יוסף שהיה "יפה תואר" ברוחניות היה יכול לפעול על הזולת. (ב) אשת פוטיפר לשם שמים נתכונה, וההוראה מזה הוא שכשישנו דבר המעלים ומסתיר הנה בפנימיותו ובשרשו הו"ע של קדושה והכוונה בו היא להוסיף בקדושה, וע"י שהאדם יודע ומתבונן בזה יבוא הדבר בגילוי.

בחנוכה ישנם שני ענינים (א) ענין החינוך, (ב) ושהנס דפך השמן פעל שלא יצטרכו להדליק שמן טמא ולהסתמך על ההיתר ד"טומאה הותרה בציבור". וההוראה מזה הוא שצריך לחנך ללא פשרות, וכהמשל שחריץ על עץ לא יפעול נזק כל כך, אך חריץ על הגרעין יעשה הרבה נזק לעץ.