על הפסוק (ז' ט"ו) "ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בוקר", מפרש רש"י: "לא יניח ממנו עד בקר: אבל אוכל הוא כל הלילה, אם כן למה אמרו עד חצות, כדי להרחיק אדם מן העבירה".

וצריך להבין מדוע מביא רש"י תקנת חכמים, והרי רש"י מפרש פשוטו של מקרא ולא את ההלכה? ואם מפרש תקנה זו מדוע לא פירשה בנוגע לקרבן פסח שבפרשת בא?

והביאור בזה: על פי פשוטו של מקרא זה שהקרבן נאכל רק "עד חצות" נלמד מהפסוק גופא, ורק שחכמים ביארו את כוונת הכתוב. דהנה, לכאורה היה הכתוב צריך לכתוב "ביום קרבנו יאכל עד בוקר", ולא להפסיק בין "יאכל" ו"עד בוקר" ב"לא יניח ממנו". ומזה רואים שבאמת רק "לא יניח ממנו" הוא "עד בוקר", אך סוף זמן האכילה הוא לפני כן. אך לפי זה קשה מדוע לא נתבאר בתורה מתי הוא הזמן? ולכן מפרש רש"י שהתורה אומרת שצריך להרחיק את האדם מן העבירה, אך התורה השאירה לחכמים לקבוע את הזמן על פי חכמתם והשערתם את טבע בני אדם. (וזהו שלגירסא אחת רש"י מדייק "אמרו  חכמים", ולא דברי סופרים, כי דברי סופרים מדגיש שהסופרים מדייקים בלשון הכתוב (הספר), משא"כ חכמים מורה על חכמה בכלל, ובענינינו על השערת טבע בני אדם).