בסוגית מתן תורה מבארת הגמרא את ההכנות למתן תורה ואומרת שמשה עלה להר סיני בשני בשלישי וברביעי, ובחמישי בנה מזבח והקריב עליו קרבן. וצריך להבין מדוע לא עלה להר ביום החמישי (הרי בנין מזבח אינו לוקח יום שלם), ומדוע אין הגמרא אומרת שבחמישי הכניס את ישראל בברית - שמפורש בתורה (משא"כ "בנה מזבח" צריך לומר שאין זה הקרבן המפורש בתורה בפרשת משפטים, כי שם נאמר "וישלח את נערי בני ישראל", וצריך לומר שהמזבח שבנה משה אינו מפורש בקרא). 

ולכן צריך לומר שבנין מזבח הוא הכנה עיקרית למתן תורה. ויובן בהקדים, שרבי עקיבא סובר ש"עולת תמיד העשויה בהר סיני" פירושו "קרבה ושוב לא פסקה", זאת אומרת שהקרבן דערב שבועות שהקריבו בסיני הוא אותו הגדר דקרבן עולה שהקריבו לאחר מתן תורה. והביאור בזה: ההכנה ליום טוב אינו רק מצד הגברא - שאם טרח בערב שבת יאכל בשבת - אלא הוא גם מצד החפצא, שהקדושה דשבת טורפת מלפניו (ומלאחריו), שזהו ענין ההוספה מחול על הקודש, ולכן אין אומרים תחנון לאחר חצות בערב שבת. ויש לומר שהחפצא דמתן תורה (שבא מלמעלה) פעל גם על ערב חג השבועות, שלכן עולה זו היא אותו הגדר דהקרבנות שלאחר מתן תורה.

ובערב שבועות מודגש פעולת מתן תורה בבנין מזבח, ולא בעליה להר סיני, דהתכלית דמתן תורה הוא המשכת אלוקות בדברים גשמיים ולעשות מהם חפצא של מצוה - ענין המזבח. 

וזהו הקשר לפרשת במדבר שקוראים לפני מתן תורה, דענין מתן תורה הוא המשכת התורה בתחתון שאין תחתון למטה ממנו - "בארץ אשר לא ישב אדם שם" - במדבר.