לקוטי שיחות חכ"ח ע' 24 (חה"ש)
קיצור
בסוף הלכות חג השבועות כתב אדמו"ר הזקן בשולחנו: "במוצאי חג השבועות אסור להתענות מעיקר הדין לפי שהיה יום טבוח בזמן שבית המקדש קיים דהיינו שבו ביום היו מקריבין עולות ראיה שלא היו יכולין להקריב ביום טוב עצמו לפי שאין בהם שום צורך אוכל נפש כו' ואע"פ שזהו לדברי בית שמאי אבל לדברי בית הלל מותר להקריבן אף ביום טוב עצמו מכל מקום כיון שבדבר זה עשו בית הלל כדבריהם והרבה מישראל נהגו כמותן כו' ונעשה כו' כמו יום טוב עצמו כו'".
וידוע השאלה מהו המקור שבית הלל עשו כבית שמאי בדבר זה?
[במסכת חגיגה (יח) מובא "מעשה ומת אלכסא בלוד ונכנסו כל ישראל לספדו ולא הניחם רבי טרפון מפני שיום טוב של עצרת היה", ובגמרא מבואר שהכוונה הוא שהיה יום טבוח (והמדובר בעצרת שחל בערב שבת), ותוס' רי"ד מבארים שבית הלל סוברים שאין צריך יום טבוח אחר השבת כי יכולים להקריב ביום טוב, אך מפני שלא הספיקו כל ישראל להקריב ביום טוב לכן עשו יום טבוח אחר השבת, ואם כן מזה רואים שרבי טרפון וכל ישראל עשו יום טבוח (כבית שמאי). אך קשה לפרש כן בלשון אדמו"ר הזקן כי אדמו"ר הזקן אומר ש"הרבה מישראל נהגו כמותן", שמזה משמע שנהגו כן לכתחילה ולא רק מפני שלא הספיקו, ועוד שאומר שהיום טבוח הוא רק עבור עולת ראיה שאין בהם צורך כלל, ואם הטעם הוא שלא הספיקו אזי זה שייך גם לקרבן חגיגה].
והביאור בזה: מקורו של אדמו"ר הזקן הוא במסכת ביצה (כ, א): "מעשה בהלל הזקן שהביא עולתו לעזרה לסמוך עליה ביום טוב כו' ואותו היום גברה ידן של בית הלל וקבעו הלכה כמותן". ובהמשך לזה מביאה הגמרא "שוב מעשה בתלמיד אחד מתלמידי בית הלל שהביא עולתו לעזרה לסמוך עליה כו'", שמלשון זה משמע שהיה רק תלמיד אחד ולא כל ישראל, שמזה רואים שכל ישראל נהגו כבית שמאי. והטעם לזה הוא על פי הגמרא בחגיגה שאומרת שמפני שבעצרת נהגו כבית שמאי לכן נהגו כבית שמאי גם בשאר הימים טובים. והטעם שבעצרת נהגו כבית שמאי הוא, שאף שביום טוב ישנו טעם להקריב עולות ראיה "שלא יהא שולחנך מלא ושולחן רבך ריקן", מכל מקום בשבועות שאז "כולי עלמא מודי דבענין נמי לכם" כדי "להראות שנוח ומקובל יום זה שניתנה תורה לישראל", לכן השתדלו שעיקר הקרבנות ביום זה יהיו כאלה שיש בהם צורך גמור דאכילה.
ויש לומר שבשיטת אדה"ז - שהיום טבוח הוא מצד המנהג וקשור עם היום טוב שניתנה תורה לישראל - מודגש הענין דקבלת התורה כפי שהיא מצד המקבל, שלכן מצד שמחת ויוקר התורה מוסיפים בני ישראל יום נוסף "שנעשה להם יום זה כו' כמו יום טוב עצמו".
וידוע השאלה מהו המקור שבית הלל עשו כבית שמאי בדבר זה?
[במסכת חגיגה (יח) מובא "מעשה ומת אלכסא בלוד ונכנסו כל ישראל לספדו ולא הניחם רבי טרפון מפני שיום טוב של עצרת היה", ובגמרא מבואר שהכוונה הוא שהיה יום טבוח (והמדובר בעצרת שחל בערב שבת), ותוס' רי"ד מבארים שבית הלל סוברים שאין צריך יום טבוח אחר השבת כי יכולים להקריב ביום טוב, אך מפני שלא הספיקו כל ישראל להקריב ביום טוב לכן עשו יום טבוח אחר השבת, ואם כן מזה רואים שרבי טרפון וכל ישראל עשו יום טבוח (כבית שמאי). אך קשה לפרש כן בלשון אדמו"ר הזקן כי אדמו"ר הזקן אומר ש"הרבה מישראל נהגו כמותן", שמזה משמע שנהגו כן לכתחילה ולא רק מפני שלא הספיקו, ועוד שאומר שהיום טבוח הוא רק עבור עולת ראיה שאין בהם צורך כלל, ואם הטעם הוא שלא הספיקו אזי זה שייך גם לקרבן חגיגה].
והביאור בזה: מקורו של אדמו"ר הזקן הוא במסכת ביצה (כ, א): "מעשה בהלל הזקן שהביא עולתו לעזרה לסמוך עליה ביום טוב כו' ואותו היום גברה ידן של בית הלל וקבעו הלכה כמותן". ובהמשך לזה מביאה הגמרא "שוב מעשה בתלמיד אחד מתלמידי בית הלל שהביא עולתו לעזרה לסמוך עליה כו'", שמלשון זה משמע שהיה רק תלמיד אחד ולא כל ישראל, שמזה רואים שכל ישראל נהגו כבית שמאי. והטעם לזה הוא על פי הגמרא בחגיגה שאומרת שמפני שבעצרת נהגו כבית שמאי לכן נהגו כבית שמאי גם בשאר הימים טובים. והטעם שבעצרת נהגו כבית שמאי הוא, שאף שביום טוב ישנו טעם להקריב עולות ראיה "שלא יהא שולחנך מלא ושולחן רבך ריקן", מכל מקום בשבועות שאז "כולי עלמא מודי דבענין נמי לכם" כדי "להראות שנוח ומקובל יום זה שניתנה תורה לישראל", לכן השתדלו שעיקר הקרבנות ביום זה יהיו כאלה שיש בהם צורך גמור דאכילה.
ויש לומר שבשיטת אדה"ז - שהיום טבוח הוא מצד המנהג וקשור עם היום טוב שניתנה תורה לישראל - מודגש הענין דקבלת התורה כפי שהיא מצד המקבל, שלכן מצד שמחת ויוקר התורה מוסיפים בני ישראל יום נוסף "שנעשה להם יום זה כו' כמו יום טוב עצמו".