הרמב"ם סובר שגם בהקטר חלבים ואברים גזרו חכמים שיקטירום רק עד חצות. ולכאורה באחרונים משמע שהרמב"ם סובר שכשהתורה היתירה דבר בפירוש אין חכמים יכולים לגזור ולאסור, ובנדון דידן התורה אמרה בפירוש "לא ילין גו' עד בוקר"?

והביאור: בהקטרת החלבים ישנם ב' ענינים: (א) ענין העבודה שבהם, שלכן ככל שאר העבודות צריכים להקטירם ביום. (ב) ענין נוסף שצריכים להקטיר אותם כדי שלא יהיו נותר, ובענין זה הנה אם לא הקטירום ביום אפשר להקטירם כל הלילה. והנה כלל הנ"ל, שאין חכמים אוסרים כשהתורה היתירה, הוא דוקא בנוגע למצוה, אך ההקטרה בלילה אינה מצוה אלא ענינה לשלול נותר ולכן יכולים חכמים לגזור.

ברוחניות הענינים: הקטרת החלב הוא ענין מסירת התענוג להקב"ה, ולכן עיקר החיוב להקטיר הוא ביום - כשהאדם עוסק בתורה ומצוות, שאז ישנו חידוש שעליו להבהיר שהתענוג שלו בתורה ומצוות יהיה מקיום רצון ה' ולא משום שהוא מתענג מענין זה (משא"כ בלילה - ענינים גשמיים - פשוט שצריך להקריב את התענוג שלו להקב"ה ולא להתענג מהגשמיות).

ובעומק יותר, בחינת יום הוא שהאדם מרגיש שגם עניניו הגשמיים הם "לשם שמים" ו"בכל דרכך דעהו", ולילה הוא כשצריך לפעול על עצמו שהלימוד תורה וקיום המצות שלו יהיו לשמה. והנה במדרגת הלילה העבודה הוא האופן דשלילה - שלא יהיה לו תענוג בענינים גשמיים אך אינו שייך לענין החיובי - שכל תענוגו יהיה רק תענוג אלוקי. אך ישנה מעלה בהעבודה דשלילה, שדוקא על ידי "לא ילין גו'" מגיעם ל"עד בוקר" - בוקר אור כש"לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם גו' והיה לך הוי' לאור עולם".