איתא ברמב"ם (הלכות בית הבחירה פרק א'): "המקדש כולו לא היה במישור אלא במעלה ההר כשאדם נכנס כו' מהלך עד סוף החיל בשוה ועולה מן החיל אל עזרת הנשים כו' ועולה ממנה לעזרת ישראל כו' ומהלך כל עזרת ישראל בשוה כו'".

והנה, המשכן היה כולו בשוה, וזהו שהרמב"ם צריך להדגיש את השלילה שהמקדש לא היה במישור (ואינו מסתפק באמירת המקדש היה במעלה ההר) כדי שלא נחשוב שהמקדש היה כעין המשכן בענין זה. וצריך להבין טעם החילוק בין המשכן להמקדש - שלכאורה היו יכולים לבנות את המקדש במישור - אף שהוא על הר - כמו שהאולם וההיכל היו בשוה?

והביאור בזה: הקדושה במשכן היה מצד חלקי המשכן אך לא במקום עצמו - שהרי המשכן היה בנין עראי - ואם כן חלקי הקדושה שבמשכן לא מתבטאים במקום הגשמי. משא"כ המקדש שענינו שהמקום עצמו מתקדש - ועד ש"מקריבין קרבנות אף על פי שאין שם בית" - הנה החילוק שבין מדריגות הקדושה שבבית המקדש מתבטא במקום הגשמי, ולכן היו צריכים לעלות במעלות בין מדרגות הקדושה שבמקדש גופא.

אך מכל מקום לא היו מעלות בין הקודש לקודש הקדשים מפני שהקדושה דקודש הקדשים הוא באין ערוך לקדושת הקודש ואינה יכולה להתבטא בעליית מספר מסויים של מעלות. ועוד, שבשאר העליות מדגיש הרמב"ם שהאדם נכנס ומהלך כו' שקשור עם עבודת ומציאות האדם. אך במדרגת קודש הקדשים - יחידה שבנפש - האדם מתבטל לגמרי.