בזמן המקדש הי' ערבה דוחה את השבת כשיום שביעי של ערבה חל בשבת, ובזמן הזה קבעו את הלוח באופן שיום שביעי של ערבה לא יחול בשבת. וי"ל שאין זה רק מפני ש"עשו חיזוק לדבריהם שלא יזלזלו בה", אלא גם מפני שבפנימיות הענינים ישנה מעלה ערבה. 

והביאור: בהקדים שהמחלוקת האם הערבה דהמזבח נלמד מ"ערבי נחל" לשון רבים או שהוא הלכה למשה מסיני הוא בעצם מחלוקת האם גדר הערבה דהמזבח הוא אותו הגדר דערבה שבלולב - שלכן הפסוק "ערבי נחל" כולל שניהם כאחד - או שהוא גדר בפני עצמו. 

והנה, בדעת רבנן שערבה הוא הלכה למשה מסיני, מבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר שערבה רומז על האנשים פשוטים המקיימים תורה ומצות מצד אמונה פשוטה - שקשור עם פשיטות העצמות. והנה, הערבה שבלולב מפני שהוא ביחד עם שאר המינים הוא מקבל גם משאר המינים וא"כ הפשיטות שבו אינו פשיטות בתכלית. ולכן אף שענין האחדות שבו - שבא מפני שקשור עם פשיטות העצמות שהוא אחד - הוא יותר מהאחדות שבשאר מינים, שבשאר המינים האחדות הוא בהם גופא, משא"כ בערבה האחדות הוא שגדלים באחוה שקשור גם עם הזולת, מ"מ האחדות שבו אינו אחדות בתכלית. ורק בערבה דהמזבח שבא בפ"ע ענין האחדות הוא בשלימות ועד שכשר כשיש בו עלה אחד בענף אחד - אחדות בתכלית.