על הפסוק (ב, יג) "ויאמר לרשע למה תכה רעך" אמרו חז"ל ש"המגביה ידו על חבירו אע"פ שלא היכהו נקרא רשע".

והנה יש לבאר דין זה בב' אופנים: (א) הרמת יד הוא התחלת פעולת הכאת חבירו - שזהו דעת הגמרא שמדגישה ש"נקרא רשע", שאינו רשע ע"פ דין (שלכן אינו פסול לעדות) כי אין מענישים על מחשבה, אך מ"מ נקרא רשע. (ב) האיסור הוא מצד הגברא, שהגבהת היד גופא היא הנהגה ומדה רעה (לא רק מצד ההזיק לחברו) - וזהו דעת הרמב"ם שמשנה מלשון הגמרא ואומר "שהמגביה כו'" "הרי זה רשע", כי עצם הרמת היד הוא מעשה אסור (לא רק הכנה לההכאה).

(ויש לומר שהב"י סובר שאיסור הגבהת יד הוא איסור מדאורייתא - איסור הכאה, אך מ"מ סובר שישנו חידוש שהתחלת האיסור הוא בהתחלת הפעולה - ההגבהה - ואף שלא המשיך בהפעולה ולא היכהו מ"מ הוא רשע).

ויש להוסיף ביאור בדעת הרמב"ם: היד מורה על חסד והשפעה לחבירו, ובכללות יותר קאי על כללות המצוות שרובם נעשים ביד, וא"כ עצם זה שלוקח את ידו - שנבראה בכדי לשמש את קונו - ומשתמש ביד - שנבראה בשביל לקיים את כללות המצות - עבור ענין של היפך החסד, הרי זה גופא הוא חטא, כי ההגבהה גופא - שלא לצורך "לשמש את קוני" היא היפך מטרת בריאת היד.

וע"ד החסידות יש לבאר ענין זה למעליותא (שהרי בתורה כפי שקדמה לעולם כל הענינים הם למעליותא): יד מורה על הנתינה הרגילה לחבירו, וצריך להיות הגבהת יד שענינה השפעה יותר מהרגילות (ע"ד לעשרו), ועי"ז "נקרא רשע" מלשון הצלחה, כלשון הפסוק "ובכל אשר יפנה ירשיע".