ההוראה מסיפור כ"ק מו"ח אדמו"ר הוא שכאשר מחליטים לקיים את רצון הקב"ה במסירות נפש אזי אין להתפעל מכל המניעות ועיכובים.
פעולת הגאולה גם ב"כל אשר בשם ישראל יכונה"; קבלת חיות מנשיא הדור בכל עניניו / המשכת הגאולה בכל - ג"ז אשר בשם ישראל יכונה / "פדה בשלום גו'" בכל או"א / מעלת "אהלי יוסף יצחק" / ע"י גאולת הראש - בתר רישא גופא אזיל / זכרון הגאולה צריך לפעול שלילת התפעלות ממניעות ועיכובים / פעולת הגאולה בזירזות ומהירות - כמו פריחת מטה אהרן / "יהי ה' אלקינו עמנו גו'"; עת רצון להחלטות טובות / פעולת הגאולה בכאו"א שתהי' עבודתו מתוך מס"נ / ההוראה מהגאולה ע"פ ביאור בעל הגאולה בד"ה ברוך הגומל דש"פ פנחס תרפ"ז; ד' הסוגים דחיי"ם בעבודת האדם / ה/' תמוז - מעלתו/ ארבעים שנה להגאולה / לימוד והתבוננות בפרשת הגאולה, פרשת המאסר, ופרשת הסיבות שגרמו להם ("תרבה הדעה והחכמה והאמת" - רמב"ם הל' תשובה פ"ט ה"ב, סוף הל' מלכים) / גאולה - אחרי מאסר; הפיכת חושך לאור ; סדר ההנהגה - חסד דין רחמים; יציאה ממאסר הנשמה ע"י תשובה ומע"ט / "רק הגופים נמסרו לשעבוד כו'"; חינוך והוספה בג' העמודים / ימי סגולה; בפרט בשנת היובל לנשיאות בעל הגאולה; "ה' לעזרתי חושה גו' אלקים חושה לי גו' אל תאחר" / זמן התבוננות בסיבת המאסר וכו'; ביאור בפרטי לשון הרמב"ם סוף הל' שמיטה ויובל "אלא כל איש ואיש כו'" / הוראות מפרשת המאסר והגאולה, בהתאם לשיחת בעל הגאולה "יהי ה' אלקינו עמנו כו'" ופרשת השבוע - נבואת בלעם; שקו"ט במקור פסק הרמב"ם סוף הל' חנוכה שהתורה ניתנה לעשות שלום בעולם.
השייכות די"ב תמוז לפרשת חוקת הוא בענין המס"נ שלמעלה מטו"ד - חוקה. השייכות לפרשת בלק הוא השנאה כו'. והשייכות לחוקת-בלק הוא שהשנאה הי' למטה מטו"ד. וביטול ההתנגדות הי' ע"י מס"נ שלמעלה מטו"ד.
הענין דחודש תמוז הוא הצום. ובחיצוניות ענין הצום הוא ענין של גבורה. אך בעקבתא דמשיחא, כשישנו טעימה מימות המשיח, מתגלה שהפנימיות דהצום הוא האהבה.
המסירות נפש של פנחס, ועד"ז המס"נ של כ"ק מו"ח אדמו"ר, היה למעלה גם מטעם ודעת דקדושה. והנה, פנחס היה שליח, ולכן בעיקר נוגע המעשה בפועל, ולכן שייך בעיקר ליצחק. אך בעל הגאולה הוא נשיא, ולכן הכל הוא בשלימות ולכן אצלו ישנו יוסף ויצחק, נעשה ונשמע.
לימוד ד"ה עשרה שיושבין בשנת היובל דהגאולה; אמירת תהלים / שנת השמונים להולדת בעל הגאולה / החידוש בגאולת י"ב תמוז / שנת השלשים מהגאולה / שנת הל"ב מהגאולה / העבודה במוסדות בעל הגאולה לאחרי הסתלקותו / התוועדות בשנת הט"ו לייסוד כפר חב"ד / חיזוק למוסד בית רבקה / הוראה ממסירת נפשו של בעל הגאולה, בפרט בשנת המאה להולדתו / אמירת הקאפיטל דבעל הגאולה לאחר הסתלקותו; "מופתים" שלו בסוף ימיו / ביאור במ"ש בד"ה איתא במדרש תהלים "ויקץ כישן הוי' עורה למה תישן הוי'" / מברקים לקראת י"ב תמוז תשל"ח, תשל"ט, תש"מ.
כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר שההתבוננות בשיטת הבעש"ט בענין השגחה פרטית נתן לו את הכח להתגבר על יסורי המאסר. דלפי הבעש"ט ההשגחה היא בדצ"ח עצמם (לא רק בדרך טפל לאדם), ועד"ז שהמאסר(הצמצום) עצמו השלים את הכוונה העליונה, שגרם התעוררות למס"נ בבנ"י.
נ"ה שנה מהגאולה, ההוראה מזה / מעלת ההתוועדות ביום זה / עיקר ההתוועדות מהכח אל הפועל / סגולת היום / הכרח הפצת מעיינות / כפר חב"ד / בית כנסת שבכפר חב"ד / לעולי מרוקו שבכפר חב"ד / המשכת הגאולה לכל השנה / סגולת היום / הקשר המיוחד לנשי ובנות ישראל /הוראה ממס"נ דבעל הגאולה / לימוד בטחון והשגח"פ מהגאולה; השגח"פ בשידוכים / לימוד מס"נ מבעל הגאולה / הכרח הפצת המעינות / הכרח פעולות חב"ד וכח מיום הגאולה / הוראה: מעלת החינוך, ומס"נ עבור כלל ישראל / מס"נ בשביל חינוך "עוללים ויונקים", בפרט בנות ישראל / ברכה לבר מצוה בכפר חב"ד / התעוררות דחג הסיום של בית ספר למלאכה להוספה בכל עניני יהדות, בפרט בשנת הקהל / כנ"ל, בפרט כשחל חג הסיום בעשירי בתמוז, פדה בשלום / כנ"ל, בפרט כשחל חג הסיום בי"ב תמוז / למסימות בית רבקה - התעוררות כנ"ל / מברקים.
"הוי' לי בעוזרי" - שכל אלה העוזרים לאדם אינם מציאות בפני עצמם, והעזר בא משם הוי' (אך אעפ"כ מגיע להם שכר), וזה פעל את הנס הכי גדול שכל אלה שהשתדלו עבור השחרור והגאולה לא ניזוקו כלל.
כמה מעלות בי"ב תמוז דשנה זו, הקשר לפ' השבוע, וההוראה - הקמת והרחבת בתי חב"ד
מעלת נס שנעשה לרבו / מעלת י"ג תמוז / מברקים.
ברכת הנס הוא על נס שלמעלה מן הטבע אף שלא היה בצרה לפני כן. אך בברכת הגומל, שההודאה היא על היציאה מסכנה, אומר "לחייבים" שהוא עצמו הוא הגורם שנמצא בסכנה. הצדיק חייב בדבר הסכנה הוא מפני שהסיבה שה' מביאו למקום סכנה הוא כדי שיתעלה למדרגה עליונה יותר.
ההוראה שצריך לשמש כיסוד להתועדויות די"ב תמוז: שהעיקר הוא חיזוק התורה שבה לא שייך פשרות, וביחד עם זה צריך להשתדל בחיזוק היהדות "בכל אתר ואתר".
לימוד מסיפור המס"נ די"ב תמוז, ובפרט לאחרי מ' שנה / זכרון הגאולה צ"ל באופן ד"נעשים" / גאולה מכל הענינים הבלתי רצויים / המס"נ די"ב תמוז קשורה עם חינוך על טהרת הקוד / התוועדות בי"ב תמוז / הלימוד מתושבי כפר חב"ד בארה"ק ומסירות נפשם / הכרח שמוסד חינוך (בפרט בארה"ק) יהי' כדבעי / שלא לנטוש המערכה במלחמה בטמיעה / ניצול הכחות לביצוע שליחות הקב"ה / על כאו"א מוטלת השליחות דהפצת היהדות בסביבתו ובמקומו / במקום חיפוש אתגר ע"י הליכה לאוניברסיטה שיש בזה משום "נסיון" צריך לעמוד באתגרים שבסמינר עצמו / מ"בחינות" בלימוד יש ללמוד שכ"א צריך לבחון עצמו בעניני עבודת השם / בכל מקום של ספק - כל המרבה בעניני יראת שמים ה"ז משובח / אי אפשר לשהעוסק בחינוך ילדי יראל ירגיש בדידות / בכלל האמצעיים אינם משירים את המטרה, דהוי "מצוה הבאה בעבירה", אבל יש ענין דומה ושונה: היורד ממדריגתו להשפיע על הזולת / כל זכות עושה פירות / במקום לחשוב אודות עצמו צריכים לחשוב אודות הזולת; אופני התבוננות בתפילה; העשי' עם הזולת עוזרת בנוגע לעצמו / מברקים לי"ב תמוז תשמ"ז, תשמ"ח, תשמ"ט.
יום התוועדות והתעוררות לחיזוק התורה והיהדות / סגולה להוספה בהפצת התורה והחזקת היהדות הן במקום חזק בתורה והן במקום רחוק מתורה / גאולת הראש פועלת בדרך ממילא על כל אברי הגוף ומבטלת ההעלמות וההסתרים / נצחון למופת על מנגדים לד' ולתורתו, ואם בגלות אצל אינם יהודים כך, עאכו"כ בנוגע לגלות אצל יהודים בעלי בחירה / כ"ק מו"ח אדמו"ר נושא רנה ותפילה ביום זה בעד ההולכים בעקבותיו / יום שחה זה מבטל כל ענין הדינים וקטנות המוחין כו' דאבילות / אין זה חירות פרטי אלא נצחון כללי דעניני תורה ויהדות / לפלא הנפילת רוח בסביבות חג הגאולה שדברי צדיקים ופעולותיהם קיימים לעד, אלא שצ"ל מסירת נפש "אַזוי און ניט אַנדערש" / אם אז, כשבדרך הטבע לא הי' נראה כל מקום להצלחה, פעלו וראו פירות, עאכו"כ בארץ חירות / הלימוד מי"ב תמוז כמה גדול כוחו אפילו של יהודה אחד / המכשולים בזמן הזה קטנים שלא בערך לגבי אז / לאחרי שכ"ק מו"ח אדמו"ר סלל את הדרך בוודאי שלההולכים בעקבותיו נקל הדבר בהרבה יותר / בכל שנה ושנה חוזרים הענינים ונמשכים בחיי כל אחד ובפרט מי שמייצג את הרבים / החיוב לנצל כח השפעתו על מושפעיו באופן של יראתו קודמת לחכמתו, והלימוד מי"ב תמוז שהלוחם באמת בשביל האמת יכול להתגבר אפילו על שלטון אדיר / רמזי שם אדמו"ר הריי"צ - יוסף יצחק / מברקים להתוועדויות די"ב תמוז שנות תשי"ח-תש"כ, תשכ"ו, תשכ"ז, תש"נ, תנש"א.