לעת"ל הלכה כב"ש דר"ה לאילן הוא בא' בשבט, וגם לב"ה הרי ר"ח כולל גם את ט"ו בו. אילן עיקרו גפן וזית היינו פנימיות התורה רזין דרזין שיתגלה ע"י משיח, נוסף על תבואת דגן שהוא נגלה דתורה שניתן במ"ת. וצריך לזה חרישה וזריעה, ענין היגיעה בתורה בחומר ובלבנים ק"ו וליבון הלכתא. ענין הגלות שהיה הקדמה למ"ת, לאחר הקדמת "וארא אל האבות" בא הגילוי דשם הוי' דלעילא למשה שהיה תכלית הביטול "ונחנו מה" והמשיך זאת לכ"א מישראל בשלימות בר"ח שבט, בו "הואיל משה באר את התורה הזאת", מפי עצמו, באמרו "אלה הדברים" בגילוי, מראה באצבע, שלימות דמ"ת. והדברים נזכרים ונעשים ומעלין בקדש, לא רק העליה דמ"ת הנגלית לאחר שעבוד מצרים אלא בזמן מוגבל, ע"ד צמיחה לאחר זמן הזריעה. אלא גילוי פנימיות התורה לאחר אריכות גלות זה האחרון. ע"ד אריכות זמן לצמיחת האילן. לכן א' שבט הוא ר"ה לאילן לב"ש שהלכה כמותו לעת"ל, וההתחלה כבר בזמן הגלות, שבר"ח כלול כל ימי החודש, מוסיפים בלימוד התורה באופן של יגעת ומעבירים ממנו עול דרך-ארץ ויוצא מהגלות דחומר ולבנים ועבודת פרך ואז מצאת בפנימיות התורה, בחינת זית וגפן דתורה עוד בזה"ג באופן דיפוצו מעינותיך חוצה עי"ז ברענגט-מען אלקות גם ל"נדחך בקצה השמים".

נערך ע"י הר' שנ"ז שי' פרקש