סיכום: 
עליה מתוקף החמה עד למעלה באין ערוך.

מדת הקב"ה הוא רחמים איך שייך שתלקה בכפליים ומה החידוש של נחמה בכפליים. ומהו הסדר "דברו על לב ירושלים וקראו אלי'" ולא כמו בתורה "ויקרא אל משה וידבר גו'". מעלת ט"ו באב, תשש כוחה של חמה, אוה"ע מונין לחמה, "בושה הלבנה וחפרה החמה" (אין הכוונה ח"ו למעלת השמש המאיר לארץ והיו לאותות ולמועדים גו') הוא הירידה דת"ב, לכן העליה לאחר זה לא היום ימים טובים וכו'.
ענין זה מבואר בפסוק "הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהריים גו'" ב"פ איכה על ב' החורבנות, א' על חורבן בית ראשון שחסר בעניין "רעייתי פרנסתי" ישראל מפרנסין קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי. אבל עדיין הי' גילוי אלקות בגלות בבל, החרש והמסגר ואנשי כנה"ג. הב' חורבן בית שני, עיקר החורבן עליו נאמר "תרביץ בצהריים" ל' רובץ תחת משאו מרוב הצרות והלחץ, נהר יחרב ויבש בבית שני מתוקף השמש דלעו"ז. כוחה של חמה. התשובה לזה "אם לא תדעי לך היפה בנשים" ע"י אהבה מסותרת (לא תדעי) אפשר לעבור את תוקף הגלות כי "צאי לך בעקבי הצאן" בקיום תומ"צ הנגלות ומגיע "על משכנות הרועים" הם האבות ועוד למעלה מהם, ע"י תוקף הגלות יוצא ממעמדו ומצבו ("צאי לך") למעלה מכפי שהי' לפנ"ז. לכן נחמה בכפליים מהירידה בכפליים דבית שני, כי הירידה שהחריב אריאל היתה בשביל העליה דיבנה אריאל (מזבח שצריך נביא לבנותו).
החודש נק' בשם "אב" הרחמים ונמשך באב הרחמן, נו"ן פשוטה למטה, הנחמה מתחיל כבר ביום דת"ב עד שבא לט"ו באב בשלמות, ע"ד יוה"כ נתינת לוחות אחרונות, ביום חתונתו. לכן בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים, ענין העיגול, עתיק, נמשך לבנות ישראל מלכות, הוא העילוי דלעת"ל רני ושמחי בת, גילוי עתיק (מחול) במלכות (בחי' בת) חיבור סובב בממלא. לכן מקדים "דברו" אור מקיף, ל"קראו" אור פנימי, התחברות המקיף בפנימי שיאיר באור פנימי, שיהי' לעת"ל כסיום מס' תענית כאו"א מראה באצבעו הנה אלקינו זה, זה ה' קיוינו לו, ב"פ זה, נחמו בכפליים, אנכי בכפליים.