סיכום:
"מועדים" חידוש גמור בבריאה

"הרבה מעשים כתב משה בתורה סתומים ("והיו לאותות ולמועדים גו'") ועמד דוד ופרשן" ("עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו גו'").

"משה", חכמה עילאה, כתב נקודה וקיצור נמרץ, "דוד", חכ' תתאה, מלכות, התפשטות והתרחבות, לכן פרט הדברים. סתימות דמשה ע"ד "בטובו (ע"י האור שהבדילו לעצמו) מחדש בכל יום תמיד". משה כתב בתורה דברים סתומים כדי להודיע שיש פנימיות בתורה, והגילוי שלהם הוא ע״י תורה שבע״פ בכלל, ובפרט פנימיות התורה. בריאה הוא חידוש הישנות, לזה מספיק הארה בלבד, אבל לפעול חידוש אמיתי בבריאה, זהו ע״י המשכת אור שנברא ביום ראשון שהבדילו לעצמו שאין ערוך לעולמות ומאיר רק לעצמו, למעלה מכל מדידה והגבלה, "בראשית" בשביל ישראל שנק' אדם ע"ש אדמה לעליון, בכח עבודתו לחדש חידוש אמיתי, חידוש גמור בבריאה.

"עשה ירח", מיעוט וריבוי, לגילוי אור המובדל "למועדים" ולא מנע מיני' כל יומא. אדה"ז מפרש, שמש, משפיע, אינו משתנה, לכן "שמש ידע מבואו". משא"כ ירח, מקבל, משתנה. בעבודה, שמש, היא הידיעה שלמעלה שאינו מכריח הבחירה. אבל "ירח לא ידע מבואו", שלא נמשכה בו הידיעה. העבודה דירח, ירידה ועליה בקדושה, רצו"ש, נמשך ע"י גילוי דמועדים, האור שהבדילו כו', בחי' "שמש ידע מבואו". המעיינות נמשכים חוצה. כי גם הירידה בגלות היא חלק בעליה ובאים לגילוי דלע"ל "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך".

נערך ע"י הר' שנ"ז שי' פרקש