סיכום:
נשואות לרחוק. למעליותא, בתשובה ובתורה

משל למלך שהיו לו בנות, הם נשמות ישראל, שנק' בנות ירושלים, מהן נשואות לקרוב, עבודת הצדיקים, שעבודתם פרו ורבו ברוחניות וכפשוטו, בסדר והדרגה, ולא צריכים השתדלות וזירוז. ומהן נשואות לרחוק, בע"ת, צריכים השתדלות וזירוז מיוחד לכן עבודתם דרך דילוג, לית בעונתן למיזל ולמיתי. אף שהוא חסרון שהם בריחוק, מ"מ מעורר ריחוק למעליותא, כוחות נעלמים שבנפש, העלם שאינו במציאות. חילוק זה בין מ"ת עצרת של פסח (צדיקים) לעצרת של חג שבא בהמשך לעבודת התשובה דאלול עד יו"כ, ויוצא לעבודת החורף, הליכה בדרך תומ"צ קשה יותר, לכן השמחה גדולה מצד הקירוב.

יום אחד באו כולן לשאול שלום המלך אביהן, אחת בשנה ביוהכ"פ, סיום בנין המלכות בכסא, ונמשך בגילוי בחג הסוכות והקליטה בשמע"צ לכן קבעו שמח"ת אז במקום רחוק, אותיות התורה שלמעלה מהשגה.


נערך ע"י הר' שנ"ז שי' פרקש