סיכום:
הכנה לשלמות הברכה והשמחה.

בלקו"ת פ' ראה כבר במאמר הראשון מוזכר אלול, בר"ת את לבבך ואת לבב, הסרת הערלה כדי לגלות שם הוי' בנפש, החל מיו"ד חכמה שבנפש, "חלק הוי' עמו", וכל ד' אותיות.
יו"ד, חכ' שבנפש, ישנו גם ב"רשעים (דתניא פרק "אחד עשר") מלאי חרטות" מבחי' טוב שבנפשם משכינתי' דשריא על רישיה בבחי' מקיף, קוצו של יו"ד, רק שצריך לזה זמן. וכולל ה"א עילאה, כי חו"ב הם תרין רעין דלא מתפרשין, נקודה בהיכלא, ומחדש בלקו"ת (לכאו' שלא למעליותא) כשאין נקודה אין ההיכל משמש כלום וכשיש נקודה בלי היכל גם אינו כלום, וא"ו הוא נחל איתן לששה מדות שבלב, ומשם לה"א אחרונה, מחדו"מ כל הג' קוין.
בזמן הגלות שאין השם שלם תלוי בתשובה, "ובקשתם משם את ה"א", "ומלתם את ערלת לבבכם", אבל לפנימיות נקודת הלב צ"ל "ומל ה"א את לבבך" ונעשה השם שלם. הזמן המסוגל לזה הוא חודש אלול שמאיר יגמה"ר בעבודה ד"אני לדודי" אתעדל"ת, בהכנה זו מגיע עם המלך מהשדה לעיר בחודש תשרי, "ודודי לי" אתעדל"ע, כי מחשבתו של אדם כבר בשמחה הגדולה דשמע"צ ועד להשמחה דלעת"ל מטעמי תורה שיתחדשו אז, ושם הוא נמצא כבר משבת מברכים אלול מובן שכבר באלול ישנו "דודי לי", ומל ה', השם שלם, י"ה בו"ה.
וזהו "ראה אנכי נותן" בעין יפה, "לפניכם" בבחי' פנים, "היום" באופן נצחי ותוכלו להמשיך עליכם "ברכה", לעת"ל יהיה זה אצל כולם באופן ודאי ר"ת "ויברך דוד את הוי'", הודאי שמו ובאופן נצחי.