כח המשכה והעלאה לצאת מהגלות

משה ואהרן הם ממוצע בין ישראל להקב״ה, ישנם ב' עניני הליכה: תורה (משה) המשכה מלמעלמ"ט, הלא כה דברי כאש, גם בהיותם למטה הם דברי שנמשך מלמעלה, "כי מן השמים דיברתי עמכם". תפילה (אהרן) ההעלאה מלמטלמ"ע, שעולה ממעמדו ומצבו ומתעלה השמימה.

כדי לשבור קלי' פרעה צריך לכח התורה דמשה, כי פס"ד המשנה את המציאות, ומצד התורה גם פרעה צריך להתנהג ע״פ התורה, כי כל מציאותו לא נבראה אלא ע״י התורה. אבל לצורך היציאה מגלות מצרים צ"ל אהרן. אמנם יש בכ"א מזולתו, כי לא מספיק הביטול לבד דמשה וצ"ל גם העלאה דאהרן, וגם אהרן צריך לענינו של משה. לכן ארז״ל שניהם שקולים, אף שבכ"מ יש את ענינו העיקרי שלכן מקדימים את משה או את אהרן לפי הענין, (ע"ד קדימת אב לאם בכבוד והיפוכו במורא. שענינו לשנות טבע מדותיו). 

בכח התורה לפעול בלעו״ז ובאוה"ע, לכוף את כל באי עולם לקיים ז' מצוות בני נח. פעם היה זה סכנה, משא״כ בדורות האחרונים נשתנתה המציאות ויש אפשריות לכוף את באי העולם כו׳. וי"ל הטעם כי לעת"ל יקויים הענין דוהיתה לה׳ המלוכה, ובערב שבת מצוה לטעום מכל תבשילי שבת, לכן נתחדשה האפשריות בידי ישראל לכוף את באי העולם. ונעוץ סופן בתחילתן, אברהם אבינו הקריא שם הוי׳ בכל העולם כולו באופן של "א-ל עולם" ולא "א-ל העולם".

רצה יעקב לגלות את הקץ של יצי"מ, ואילו זכו היתה אז גאולה שלימה, ע״י שהי׳ אומרו בדיבור ובתורה הי׳ נמשך גם בעולם, אף שצריך לבירורים וכו'. גם היה אז הענין ד"לעבדו כולם שכם אחד והיתה להוי׳ המלוכה", שיהי׳ בגאולה העתידה. וכמו שאמר יהודה ליוסף "ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו כי כמוך כפרעה", ופעל שיוסף נעשה בעה"ב על כל העולם כולו ע״י אמירת "ונפשו קשורה בנפשו", של אביו שבשמים, ועד ש"לא יכול להתאפק" ובכה בקול. 

עד״ז בנוגע לגלות זה, שהוא דבר מר מאוד ומבלבל הן ביום והן בלילה. וישנה טענת משה "למה הרעותה לעם הזה גו׳" דמכיון שפרעה הוא מושל בכיפה בכחו של הקב״ה, ופרעה אינו נותן תבן ואומר לעשות לבנים, וטוען "נרפים אתם נרפים", הרי על זה באה טענת משה רבינו בזעקה גדולה "למה הרעותה לעם הזה". דכל עניני התורה הם נצחיים, אפילו טענות שבתורה שיש עליהם מענה וכו׳ וכ"ש כאן שלא נאמר למשה שום תירוץ על טענתו, ורק אמר לו הקב״ה שהאבות לא הרהרו אחר מדותיו, דזה שאין מהרהרים אינו מבטל את מציאות הטענה ד"למה הרעותה". עד שהאומות שואלים את ישראל מה אלקיכם מכל האלקים שכך אתם נשרפים ונצלבים עליו. היינו שנמצאים בגלות הזה המר והחושך וכו׳. אלא שאעפ״כ אין ישראל מהרהרים בזה, ואינם מתביישים מפני המלעיגים וכו' וכיון שהיום הוא יום השבת שאין עצב עמה אין להאריך בזה, אלא בענין של טוב ושמחה, שבקרוב יהי׳ ענין בשורת הגאולה, ע״י מבשר טוב, עד כפי שאומרים בנוסח הושענות דהושענא רבה ג״פ "קול מבשר מבשר ואומר".

נערך ע"י הר' שנ"ז שי' פרקש