סיכום:
סדר העבודה "בעשור" הכנה ליו"ד שבט

בר"ח נצטוו "בעשור לחודש יקחו את השה", ובי״ד בו ישחטוהו, ובט״ו בו יאכלוהו. "עשור", אינו רק עשירי, אלא כולל את כל העשרה. העבודה דיצי"מ היתה לפעול חידוש בעולם, חודש של גאולה. והתחילה בר"ח ונמשכה לכל ימי החודש. ונק' 'ראש חודש' ולא 'תחילת החודש', כמו ראש הכולל כל הכוחות ומנהיגם, ר"ח כולל עבודת כל ימי החודש, וע״י העבודה כדבעי פועלים על עבודת כל ימי החודש. כך עבודת החידוש נפעלה בתחילה בכללות בר"ח, ונמשכת בפרטיות בכל הימים עד לעשור בחודש. דכל יומא ויומא עביד עבידתי׳ לא רק ליום זה אלא גם לימים שלאחריו, בכל יום יש בשלמות גם עבודת הימים שעברו. ע"ד "בא בימים" דאברהם. וזהו "בעשור לחודש", ולא 'בעשירי', כי ביום זה קיימת אצלו גם העבודה של כל הימים שלפני זה. הכח לזה מבחי' משה שבכאו"א. 

ר"ח הוא נקודה דמלכות, ונבנית בכל עשר כוחותיה. נקודת הקב"ע שהוא ראשית העבודה עיקרה ושרשה ונמשך לכל פרטי העבודה החל מ"ואהבת גו'". נקודת רדל"א שנמשך לבי"ע בריבוי התפשטות והתרחבות. 

"ויקחו להם שה לבית אבות שה לבית", ביקור ד' ימים לברר גקה"ט וקלי' נגה בשה טהור. "ושחטו אותו גו׳", שפעלו העלאה בשה, כמו השחיטה שמכשרת את הבהמה שתהי׳ ראוי׳ להיות דם ובשר כבשרו של האדם. ואח״כ "ואכלו גו׳", שהמשיכו הענין מלמעלה למטה בפנימיות. ובפרט בקרבן פסח שלא בא מתחילתו אלא לאכילה. ההכנה לזה מר"ח, שכולל כל הימים. אח״כ צ״ל העבודה הפרטית במשך עשרת הימים, עד ש"ביום העשירי משכו וקחו גו׳". אח"כ האכילה בחפזון. 

ההוראה והבכן מכל האמור בנוגע ליום העשירי בשבט, "העשירי יהי׳ קודש", יום ההילולא של כ״ק מו״ח אדמו״ר, שצ״ל העבודה עם "שה פזורה ישראל" שמפוזרים בגלות, והעבודה לגלות את "צדקת פרזונו" את הצדקה והכוונה שבפיזור בגלות, שיהי׳ "פרזות תשב ירושלים".

נערך ע"י הר' שנ"ז שי' פרקש