סיכום:
ברכות ותפילות בזמן הזה למעלה מהגבלה

מצות ביכורים היה מוגבל בזמן מיוחד בשנה ורק לאחר כניסתם לארץ, ועתה משה תיקן תפלה במקומו, והוא בכל מקום וכל זמן ג"פ בכל יום.

הנה ביכורים ותרומה פוטרים את הכרי, אלא שהסדר הוא, קודם ביכורים, אח"כ תרומה, ונשאר הכרי. ענינם ברוחניות: העולם הוא כמו הכרי, ישראל הם ביכורים, ותורה היא תרומה. תורה קדמה לעולם ע"ד תרומה שקדמה לכרי אלא שהיא בערך לעולם, ישראל שקדמו לתורה אינם בערך לגמרי לעולם. 

בעבודת האדם, תרומה הוא לימוד התורה, לדעת המעשה אשר יעשון. שייכת לעולם המעשה. ביכורים הם ישראל שמקשרים את התורה עם נותן התורה, ע"י שברכו בתורה תחילה, מוסיפים בתורה כפי שהיא מצ"ע, ע"ד שמוסיף במצוות, לא רק למעלה ברוחניות, אלא במצוות גופא, כתורת הרב המגיד עה"פ "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", שמוסיף חיות בתומ"צ עצמם בנוסף לחיות שיש בהם, בצדיקים גדולים ראו לפעמים בגילוי בגשמיות איך שהוסיפו חיות במצווה, כסיפור מהבעש״ט שהיה נראה בגלוי הציצית הגשמיות שבטליתו מתנועעות. זהו ענין ברכת המצות וברכת התורה, וענין הביכורים קשור בפשטות עם כל הברכות.

אלא שכל זה הוא בנשמה, חלק אלקה ממעל ממש, מקיף שלמעלה מתפיסה, אין מזל לישראל, רק מזליהו חזי ופועל על הנשמה שבגוף חרדה המסלקת הדמים והרתיחה, ביטול במציאות, אלא שאינו בגילוי, כדי שתהיה בחירה בקב שלו, וכדי לחבר המזל לנשמה שבגוף לזה צריך עבודת התפלה, ל' תופל וחיבור, ע״י שעומד כעבדא קמי מרי׳, בטל לגמרי כעבד הבטל אל המלך, שאינו מציאות בפ"ע כלל. כשהוא בדרגא זו ביכלתו לחבר המזל שבנשמה עם הנשמה שלמטה. 

מעלת הביכורים עתה בתפלה יותר מזמן שביהמ"ק היה קיים, כי עתה אינו מוגבל בזמן ומקום, ע"ד קרבנות בזה"ז, קלקלתינו זהו תקנתינו, וישנם כל ג' העניינים: ישראל החורש וזורע ומביא את הביכורים, לוים האומרים ארוממך גו' והכהן שהיה מקבל, כל זה פועל האדם בתפלה בכל מקום ובכל זמן ג"פ בכל יום. ויש בו עוד ענין, שהוא מביא לענין ביכורים וקורבנות גם בפשטות לעת"ל כמצוות רצונך.

נערך ע"י הר' שנ"ז שי' פרקש