סיכום:
מהתכללות במקור לדרך פרט

האחדות דנש"י, דרך כלל מצד שרשן כולן מתאימות ואב אחד לכולנה, כדברי אדה"ז בתניא פרק לב. בלקו"ת הלשון: "אך דרך פרט איך הוא דרך היחוד ומהו ענין התשובה ולמה דוקא בראש השנה, ביאר הכתוב אח״כ לעברך בברית גו׳", כיון שאז ישראל צריכים להמליך את הקב״ה, לפיכך צריך שיהי׳ ענין שבועה ונתינת כח מיוחדת שיהיו במצב של "עמו" ובערכו. וזהו כללות ענין העבודה דראש השנה, עבודת התשובה, לעלות למקור ושורש הנשמות, ומשם להמליך את הקב״ה למלך על העולם כולו. 

הלשון בלקו״ת ״אך דרך פרט כו׳״ הוא, כי העבודה צ״ל גם בפרטיות, בתורה ומצוות, שגם בהם יהי׳ הענין דכולכם, ענין הכריתת ברית הנ״ל. תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים, שאינו מספיק ענין ההעלאה דתשובה, אלא צריך שהתשובה תומשך אח״כ במעשה המצוות, שהתשובה פועלת שהמעשים יהיו טובים ומאירים. האדם ממשיך מלמעלה משרשא ומקורא דכולא שיומשך למטה מטה ביותר, ואח״כ מעלה ומברר את כל הניצוצות בבחי׳ העלאה, לקשרם בשרשם ומקורם. כך הוא בשופר, שנמשך קלא פנימאה דלא אשתמע, פנימיות הלב, לשפרו מעשיכם מעשה המצוות כפשוטו. כי הכוונה היא שענין תמליכוני עליכם, המשכת התענוג שלמעלה, יומשך אח״כ גם בעשר ספירות, ובעשרה מאמרות.