תשי"א
תשי"ב
תשי"ג
תשי"ד
תשט"ו
תשט"ז
תשי"ז
תשי"ח
תשי"ט
תש"כ
תשכ"א
תשכ"ב
תשכ"ג
תשכ"ד
תשכ"ה
תשכ"ו
תשכ"ז
תשכ"ח
תשכ"ט
תש"ל
תשל"א
תשל"ב
תשל"ג
תשל"ד
תשל"ה
תשל"ו
תשל"ז
תשל"ח
תשל"ט
תש"מ
תשמ"א
תשמ"ב
תשמ"ג
תשד"מ
תשמ"ה
תשמ"ו
תשמ"ז
תשמ"ח
תשמ"ט
תנש"א
מאמרים - תשמ"ז
הנחות
בלתי מוגה - מהדורה ישנה
סיכום:
הכוונה לירידה בשביה, צורך הגאולה שלאחריה.
ציון קאי על הנשמה חלק אלקה ממעל ממש, לכאורה לא שייך בה גלות ושביה ואינה צריכה תיקון, מדוע צריכה לפדיה? אלא שבערך לעבודה שהיתה יכולה להגיע ("טהורה היא") ובפועל לא הגיעה, כי ירדה לבי"ע, צריכה לפדיה. הטעם שלא נאמר מהיכן לפדותה: א. כי אין עבודת אחד שווה לחברו. ב. אין הפדיה ממקום מסוים, רק בערך לעבודה שיכלה להגיע ולא הגיעה.
פדיית הנשמה במשפט, הלכות התורה, בל"ג. ופדיית הגוף בצדקה ומצוות, מדידה והגבלה. לשון שביה ותשובה שייכים זה לזה, (כי לה"ק אינו ל' הסכמי, אלא מורה על תוכן הדבר, העולם וסדהש"ת נבראו ע"י אותיות דלה"ק). הכוונה בירידה לשביה וגלות אינה לעצמה, אלא לגאולה שתבוא אחריה ע"י תשובה. "והרוח תשוב וגו'". עי"ז ממשיכים אור חדש במצוות (כמצוות רצונך) ובתורה, תורה חדשה מאתי תצא, המשכה מלמעלה מהזמן בזמן ומקום. בשבת חזון הנשמה, חלק אלקה ממעל, רואה את ביהמ"ק ממש, ופועל על הגוף שיהיה שמחה גדולה ביותר למעלה ממדידה והגבלה.
מיוסד:
”בפסוק זה (הפסוק דסיום וחותם ההפטרה דשבת זו), מתחילים הדרושים בלקו״ת פרשה זו, ה'חסידישע פרשה' דשבוע זה. ומבואר ע״ז בלקו״ת, ובדרושי אדמו״ר הזקן ד״ה זה במקומות אחרים, ועד״ז בדרושי רבותינו נשיאינו לאח"ז”.