סיכום:

הבכי' בת"ב למעליותא, דמעות של שמחה.

מילוי ושלימות שבא לאחר חסרון היא שלימות נעלה יותר מהשלימות שמצד עצמה. ענין הראשון דט"ו באב היה בדור המדבר כאשר כלו למות לאחר שנגזר עליהם בת"ב שימותו ולא יכנסו לארץ, הוא היו"ט לאחר הירידה, ת"ב העיקרי הוא שנחרב הבית ב' פעמים שגם הוא כתוצאה מחטא המרגלים, העליה דט"ו באב הוא בנין ביהמ"ק השלישי, ביום ההוא יהי"ה, ו"ה יהיה בבחי' י"ה ולא יומשך יניקה לחיצונים ולא יהי' עוד חורבן וגלות, כי י"ה הם חו"ב תרין רעין דלא מתפרשין ולעת"ל גם ו"ה יהי' זיווגם בתמידות לכן ביהמ"ק יהי' נצחי.
ענין תקט"ו תפילות כמנין ואתחנן, ה' חסדים דאריך (ת"ק) יאירו בי"ה (ט"ו) חמש עשרה אמה (ט"ו) לכתף (בגי' ת"ק) במשכן היו ב' כתפיים, ב"פ י"ה, זו"נ יהיה כמו או"א ע"י המשכת כתר ועתיק מלמעלה מסדהש"ת, הן בהעלאה והן בהמשכה.
גילוי זה מעין דלעתיד נמשך בט"ו באב דקיימא סיהרא באשלמותא, אף שהחסרון היה רק בגילוי אורה ולא בעצמה, ועוד שכל מעלות אלו יש בכל ט"ו לחודש, וגם כלו מתי מדבר הוא גילוי למפרע מת"ב שכבר אז כלו. אך גם לענין החורבן, כבר בת"ב נולד משיח ובמוצאי ת"ב מקדשים הלבנה שהם עתידין להתחדש כמותה, רק הגילוי הוא בט"ו באב. ועוד לפנ"ז, בו בזמן שעלה ארי' והחריב אריאל כבר היתה כוונה ומחשבה בהעלם שעי"ז יבנה אריאל ביהמ"ק השלישי שגדול יותר מב' הביהמ"ק שלפניו ובט"ו באב הוא גילוי הגאולה.
הציווי ועשו לי מקדש שנאמר במשכן כולל בו (בהעלם) את בתי מקדשות שלאחריו שהם עיקר הקביעות, ע"ד גאולת מצרים שפתח הצינור לשאר גאולות, רק הגילוי הוא ע"י עבודה בזמן הגלות, תשובה, משא"כ בגאולה דיצי"מ (עבודת הצדיקים) היתה בהעלם. גם ענין חמש עשרה אמה קלעים לכתף שהי' במשכן יתגלה בביהמ"ק שהי' כלול בו, ובכל שנה בט"ו באב מתגלה פנימיות הדבר, המשכת עתיק בי"ה ועי"ז גם במלכות ומתגלה פנימיות הבכי' שהיה בת"ב הראשון במדבר "ויבכו בלילה ההוא" למעליותא כרע"ק שזלגו עיניו דמעות של שמחה כשנתגלו לו רזי תורה, לכן יוצאות ביום זה וחולות בכרמים דוגמת לעת"ל שיעשה מחול לצדיקים וכאו"א מראה באצבעו הנה אלקינו זה ב"פ, נגילה ונשמחה בישועתו, פנימיות עתיק, קרובה ישועתי (דהקב"ה) לבא בקרוב ממש ובעגלא דידן אכי"ר.