סיכום:
גלות וגאולה דמחשבה ודיבור ומעשה
גלות וגאולת מצרים בדיבור העליון, בחי' המלכות, ולע"ל הוא גם במחשבה העליונה, בחי' בינה. דיבור האדם (גם דיבור ראוי ומסודר) בא בחלל העולם ונפרד מהאדם. משא"כ מחשבה אינה נפרדת מהאדם החושב. הדיבור שלמעלה ספי' המל', אף שהיא משלמת את הספי' דאצילות, נעשה ע"י עלמא דפרודא ועד שמתלבשת ומחי' עלמא דפרודא. רק שבנוגע לניצוץ האלקי אינו גלות ממש וגם בזמן הגלות היתה באמנה אתו ית' שלכן בדבר הנוגע להעצם מתגלה הניצוץ. וזהו "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד גו'", בגן עצמו מאיר בחי' הנהר, אבל "ומשם יפרד גו' שם האחד פישון" הוא נילוס נהר מצרים, מצרים וגבולים דעלמא דפרודא, עד שנעשה מזה גלות מצרים ממש. החילוק בין גלות לגאולה הוא באי"ע. הגלות נמשל לעיבור והגאולה ללידה. 

אמנם גלות קשור גם עם מחשבה העליונה, בינה. אף שמח' היא לעצמו ואינה נרגשת להזולת, בכ"ז הרי בעצמו גופא המחשבה היא נפרדת קצת מהנפש שהרי אפ"ל שינוי, ועוד זאת, דהנה כאו"א מישראל רוצה לעשות כל המצוות ובכ"ז אפ"ל מחשבה הפכית ממה שהוא באמת רוצה. נמצא שגם מבינה נעשה הגלות דעכשיו. גאולת מצרים קשור עם מל', לכן גם הגאולה הוא ע"י "ופסח הוי' על הפתח", מלכות, משא"כ הגאולה העתידה היא גאולה גם דבינה, גאולה שני', "עלה נעלה", הגאולה דדיבור והגאולה דמחשבה.

בעבודת האדם. עיקר הגאולה דדיבור ומעשה כי המעשה הוא העיקר. משא"כ העבודה דמחשבה אף שאי"ז נוגע לפועל, בכ"ז שלימות העבודה היא כאשר עובד עבודתו גם במחשבתו וכוונתו. כי הנשמה קשורה תמיד בהוי' וירדה למטה לקיים רצון הוי', וזהו רצונה האמיתי, ובכ"ז אפשר שתהי' מחשבה הפכית ועד שצריך לכפיית בית דין שיאמר 'רוצה אני', אמנם אף שמספיק הדיבור 'רוצה אני', בכ"ז שלימות העבודה היא שגם במחשבתו וכוונתו יאמר רוצה אני, דמחשבה הו"ע עיקרי בקרבנות. 

גאולת מצרים קשורה עם מל', לכן לאחרי זה הי' קרי"ס (מלכות) ע"י מטה, משא"כ הגאולה דלע"ל קשור עם מחשבה לכן נאמר והניף ידו על הנהר, בחי' מחשבה שמשוטטת כמו נהר שנובע תמיד (ער פליסט שטענדיק) והקריעה הוא לא ע"י מטה, אלא ע"י ידו, "ובעים רוחו" רוח הוא רוחניות, דוגמת הבינה לגבי המדות, ומחשבה לגבי הדיבור, שהיא רוחנית יותר. ומקדים לפנ"ז "והחרים ה' את לשון ים מצרים", בקרי"ס כתיב "לגוזר ים סוף לגזרים", שהים נשאר, ורק שנגזר לגזרים, משא"כ לע"ל כתיב "והחרים" שבטל לגמרי, כי לעבור את הנהר, מחשבה, צ"ל לפנ"ז ביטול הדיבור, שישאר רק עבודת המחשבה.

נערך ע"י הר' שנ"ז שי' פרקש