סיכום:
שורש שלמעלה מעצמות נמשך בכל ישראל

"לפני ה׳ אלקיכם", הכוונה, לא רק לפנימיות דה׳ אלקיכם, (ע״ד "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"), אלא למעלה מבחי׳ ה׳ אלקיכם. כי עבודת ר"ה היא הכתרת הקב״ה למלך. מזה גופא שבכח ישראל להכתיר את הקב״ה למלך, מובן שהם למעלה מבחינה זו. לפני זה הרצון למלוכה הוא בחי׳ רצון המוחלט בעצמותו, שאינו בגדר גילוי כלל, כי אם הי׳ בגדר גילוי, לא הי׳ חידוש ותוקף (שטורעם) כל כך בר"ה, מזה מוכח שהמשכת הרצון הוא דבר חדש, דרצון מוחלט זה שלמעלה אינו בבחי׳ גילוי גם בעצמו, ע״ד רדל״א, שאינו בבחי׳ ידיעה וגילוי גם לעצמו, שגם הוא עצמו לא ידע מה שיש בו. וכיון שישראל פועלים גילוי רצון זה, א״כ שרשם הוא בבחי׳ רצון המוחלט.

ועוד יש לומר, שישראל הם למעלה גם מבחי׳ הרצון המוחלט עצמו, כי רצון המוחלט מצד עצמו אינו בגדר גילוי, ומזה שישראל פועלים בו גילוי, עושים בו שינוי כביכול, מוכח מזה ששרשם הוא למעלה מבחי׳ הרצון המוחלט, דהרצון אינו העצם, ושרשם הוא בעצמותו ומהותו ית׳ שבו מוחלט הרצון.

ועוד יש לומר, ששרש ישראל למעלה גם מבחינה זו. דהנה הלשון "עצמות ומהות" הרי גם הוא תואר. שתוכנו הוא שלילת כל הענינים (הגילויים) שלמטה ממנו, ומזה גופא מובן שיש לו איזו שייכות לכל הדרגות ששוללים אותם, ושרשם של ישראל הוא לפני הוי׳ אלקיכם, דפירוש "לפני" כאן היינו למעלה מכל הדרגות דהוי׳, גם למעלה מהגדר והתואר דדרגות ומעלה ומטה ולפני ואחרי וכו׳.

מכל זה יובן גם שהעבודה היא באופן ד"כולכם לאחדים כאחד", כיון שעי״ז מגיעים לפני הוי׳ אלקיכם שלמעלה מכל הדרגות, עד״ז הוא גם באחדות שהיא נקודה שלמעלה מכל חילוקי דרגות ולמעלה גם מכל גדר דרגא, דמ"ראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך" נעשית נקודה אחת שלמעלה מכל גדרי התחלקות. ומזה נמשך אח״כ בכל הפרטים כפי שהם במקומם, שהאחדות נמשכת בכל ישראל, מ"ראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך".