סיכום:
ביטול הגלות ע"י זיכרון וחיפוש.

איתא במדרש "בני תורעמנין הן, אדם הראשון, אחר כל השבח שעשיתי עמו אמר האשה אשר נתת עימדי, ישראל טענו על המן נפשנו קצה בלחם הקלוקל בזמן שהיה לחם מן השמים, אף ציון כן היא, ותאמר ציון עזבני הוי' ואד' שכחני", משמע שיש בזה טובה, מלמעלה מאנט מען פארואס איז מען ניט תופס דעם פנימיות הענין (תובעים מלמעלה מדוע לא תופסים את פנימיות הענין) שעזיבה ושכחה זו לשעה קלה יש בה מעלה, כי באה לכלות את המלכות הרביעית גלות האחרון.
ענין עזיבה ושכחה דלמעלה היא תוצאה מעזיבה ושכחה בעבודת האדם, עזיבה היא העדר הזכרון, עס פעלט דער זכרון, שאינו זוכר על אלקות. שכחה שנוספים עניינים המשכיחים, ע"ד "ישתה וישכח רישו" שהשכחה היא מהיין המשכח. הנהגה זו גורם שקוב"ה סליק לעילא ולעילא, "ואנכי אסתר אסתיר פני", עד למעלה מעלה.
ביוסף נאמר "ולא זכר שר המשקים וישכחהו", תמורת זה שיוסף הוא המשביר תענוג דקדושה, הנה שר המשקים, מים מצמיח כל מיני תענוג, מנגד לזה וממשיכו לעניני עוה"ז ונעשה העדר הזכרון, "ולא זכר" ער גידיינקט ניט און ליגט ניט אין עניני אלקות וכו' [אינו זוכר ואינו מונח בעניני אלקות] "וישכחהו", שמכניס כוחותיו בעניינים אחרים שמושקע בתענוגים גשמיים, דבר המשכח, ומזה נעשה למעלה עזבני ושכחני.
התכלית מהעלם הוא כדי שבנ"י יהיו "בן חכם יחפש אב", כמשל האב שמסתתר מבנו כדי לנסות את חכמת הבן, כוונת ההעלם היא בשביל החיפוש שיחפשנו, ועי"ז יתגלה אליו אביו ביתר שאת כמשל שווינדעל טרעפּ, שאחר הקירוב נסתר ואז מתראה פנים בפנים בקירוב יותר. וכמו"כ בגלות, שדוקא ע"י העזיבה והשכחה לפי שעה, נעשה תכלית הגילוי.
לכן כשראה יעקב שרו של אדום עולה ואינו יורד, וירא יעקב מאוד, אמר לו הקב"ה אל תירא עבדי יעקב, כל אריכות הגלות לבטל מלכות הרביעית, מצד ריבוי העלמות והסתרים כו' נעשה התעוררות כחות העצמיים שבנשמה שלמעלה מכחות הגלויים, ופועלים הבירור גם בקליפה זו. ונעשה גם למעלה עלי' בבחי' שלמעלה מהגילויים.