סיכום:
בקשה וחיפוש "את פניך ה'" כל יום עד שמח"ת

בענין "בקשו פני", ב' הפכיים, דמזה שצריך לבקש ולחפש בחי' "פני", מוכח, שעכשיו אין לו עדיין ענין זה והוא רחוק ממנו, שלכן צריך לבקשו ולחפשו, אמנם לאידך גיסא מובן שברור הדבר שע"י הבקשה והחיפוש ימצא זאת. 

ויש להוסיף, דהנה, פסוק זה הוא ב"מזמור לדוד הוי' אורי" שאומרים בחודש אלול, ומובן מזה שכל הפסוקים הנאמרים במזמור זה, גם הפסוק "לך אמר לבי בקשו פני", הם מעניני העבודה דחודש אלול, והיינו, שהעבודה דחודש אלול היא בקשת וחיפוש בחי' פני. וכיון שמזמור זה אומרים כל ימי חודש אלול, גם ביום האחרון של החודש, הרי מובן, שגם לאחרי כללות העבודה במשך כל ימי חודש אלול, אשר כל יומא ויומא עביד עבידתי', לא הגיע עדיין לבחי' פנים, שלכן הנה גם ביום האחרון דחודש אלול צריך לבקש ולחפש בחי' הפנים. ויתרה מזה, כיון שפסוק זה אומרים גם לאחרי ר"ה ועשי"ת עד הושענא רבה (ועד בכלל), הרי מובן, שגם לאחרי העבודה דעשי"ת לא הגיע עדיין לבחי' פנים, עד לשמע"צ ושמח"ת, שאז דוקא נמשך בחי' הפנים, אבל קודם זמן זה צריך עדיין לבקש ולחפש בחי' הפנים. 

ויש בזה ב' ההפכים, מחד גיסא הרי זה מורה שעד שמח"ת רחוק הוא עדיין מבחי' זו, ולאידך גיסא, ברור הדבר שע"י עבודתו בבחי' "בקשו פני" בטוח הוא שבשמע"צ ושמח"ת יגיע לבחי' זו. 

"פני", ענין התשובה מעומק ופנימיות הנפש, תשובה עילאה, בחי' נעשה, הביטול שמצד עצם הנשמה, עי"ז מגיע בבחי' "פניך הוי'", בחי' בעל הרצון, להיות המשכת רצון חדש. אבל ענין זה הוא רק בדרך בקשה וחיפוש בלבד, שהרי עבודתו היא רק בענין תשובה תתאה, אלא שעי"ז מגיע לבחי' תשובה עילאה. 

וענין זה נעשה בחודש אלול, שהוא הזמן דתשובה תתאה, ועי"ז באים בר"ה ועשי"ת לבחי' תשובה עילאה. אמנם, גם בר"ה ועשי"ת, שעז"נ "בהמצאו ובהיותו קרוב", קירוב המאור אל הניצוץ, הנה גם אז אומרים "בקשו פני", דהגם שאין זה דומה לחודש אלול, שהרי בחודש אלול נמצאים בשדה, אבל בר"ה ועשי"ת נעשה קירוב המאור אל הניצוץ, וא"כ הרי זה המשכת בחי' פנים, מ"מ, הנה גם אחרי עשי"ת אומרים בקשו פני גו', והיינו, לפי שאין זה עדיין בחי' הפנים בשלימות, דתכלית הכוונה היא שבחי' הפנים יומשך באופן של קליטה, וענין הקליטה נעשה בשמע"צ ושמח"ת, שאז ישראל ומלכא בלחודוהי, באופן ד"ישמח הוי' במעשיו", ו"ישמח ישראל בעושיו".

נערך ע"י הר' שנ"ז שי' פרקש