רקע:
מעט לפני השעה 8:50 בבוקר נכנס כ״ק אדמו״ר שליט״א לבית המדרש וגם לחדר שני, ואח״כ קרא לר׳ דוד ראַסקין ואמר לו בלשון זו: ״די וואָס ווילן הערן חסידות זאָלן אַריין אין צימער״ [״אלו שרוצים לשמוע חסידות שיכנסו לחדר״]. הנ״ל נחפז אל התלמידים, וכעבור רגע, והנה כל התלמידים קמו בבהלה ממקומותיהם ובקול המולה מיהרו אל חדר המדריגות בו נמצאת הדלת לחדרו של כ״ק אדמו״ר שליט״א. כעבור רגע או שני רגעים (לא יותר), נפתחה הדלת והעומדים צפופים על יד הדלת, כשלשה מנינים – ביניהם אך כחמשה אברכים – נכנסו אל החדר פנימה (כמה מהתלמידים היו בבנין בעת שקרא כ״ק אדמו״ר שליט״א לאמירת דא״ח ולא הספיקו להגיע לדלת לפני שנסגרה…). כ״ק אדמו״ר שליט״א ישב על כסאו חבוש מגבעתו ופניו פונות ממולו נוטה מעט לשמאלו; באמצע אמירת המאמר פנה יותר לשמאלו לצד הקיר וממול פניו עומד כסא ריק, וכן הי׳ כל זמן האמירה. מאוד מתוח (״זייער אָנגעצויגן״). עוד מעט ויפרוץ בבכי. ויאמר לסגור הדלת. כאשר שאל שוב אם הדלת סגורה והבטיחוהו ע״ז, התחיל לאמר את המאמר ד״ה זכור את אשר עשה לך עמלק, מחה תמחה את זכר עמלק. ותוכנו ביאור כפל המצוה דזכור ותמחה, וביאור ראשית גוים כו׳ ואחריתו, הפרש עמלק וז׳ עממין, כמבואר במאמר זכור תרס״ה [שמכינים כעת לדפוס] וזכור תרפ״ז. אלא ששינה בסדר הענינים. בדברו בענין חומת בת ציון נשבר קולו כמבקש לבכות. גם בסיום המאמר ניגב את עיני קדשו. המאמר ארך כחמישים רגעים, ובגמרו יצאו הנוכחים מחדרו של כ״ק אדמו״ר שליט״א. ר׳ דוד ראַסקין ניגש אל כ״ק אדמו״ר שליט״א ואמר לו, כי הצעירים מסדרים התוועדות אחרי התפלה, כי היום הוא יום ט׳ אדר, יובל שנת הח״י מביאת כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ לאמריקה. כ״ק אדמו״ר שליט״א ענה: דבר נכון מאוד (״זייער אַ גלייכע זאַך״), ובהנוגע להשתתפותי – המאמר הוא ההשתתפות הטובה ביותר״ (מיומן א׳ התמימים). ״המאמר שנאמר בש״פ תצוה, פ׳ זכור, שנה זו, הוא חלק מהמאמר זכור את אשר עשה – תרס״ה הנדפס בזה – עם איזה שינויים והוספות״ (מהקדמת כ״ק אדמו״ר למאמר הנ״ל).