סיכום:
רחמנות, עד שיצא מכל מציאותו

רחמנות דנשר על כל מה שהוא מציאות, ממדרי' אתעדל"ע הכי נעלה, "תזל כטל אמרתי". רחמנות על הבריאה ממלכות; על צדיק גמור, מעצם מציאות גוף; רחמים על הפחות, מקבל סיוע מעצמות שיהי' מקדש לו ית', ע"י שהוא כלי ריקן, ביטול היש, כריתת ברית מעורר רחמים רבים. הגוף מגיע ליש האמיתי. המקדש לנשמות בגוף דוקא ולא למלאכים. הגוף הוא בכולם שוה. "אמיתית הסיוע הוא מהעצמות וואס ער איז דוחק בגשמיות, הידיעה בעצמה שיודע אשר להעצמות נוגע (רירט עס אן) עניניו הגשמיים, מספקת שיעבוד עבודתו בהעבודה דכלי ריקן".

"ישאהו על אברתו". תשובה למעלה מאברין דמלכא. מצות. ע״י הרחמים שמרגיש אשר כל המדריגות הם רק הארה בלבד, ולכן יוצא ממציאותו (גייט ער ארויס פון זיין מציאות) הו״ע התשובה.

בענין "יערוף כמטר" מביא מד"ה שיר המעלות ממעמקים (דר"ה) המקיים מצוה בדחילו ורחימו אבל חסר בו תכלית שלימות העבודה, "לא עבדת את הוי׳ אלקיך בשמחה ובטוב לבב גו׳", הו״ע עורף. וע"ז שוברים את ערפם, שצריך להיות שבור מזה (אז מען דארף זיין צובראכן פון דעם) הו״ע חרישת הארץ לרככה כדי שתצמיח. לאח"ז נמשך מטר, אתעדל"ע שבא אחרי האתעדל"ת, "והולידה והצמיחה" ועי״ז נעשה "לקחי", אותי אתם לוקחים.

נערך ע"י הר' שנ"ז שי' פרקש