סיכום:
צימאון למרחב העצמי, עשירות.

מעשר, היא ספירת המלכות העשירית, שהיא חלק קטן בערך שאר הספי' ועניינה הוא רק הגילוי לזולת, שאר הספי' ישנם גם לעצמם. לויים, הם ספירת הבינה, שירה על היין, הרצוא מצימאון, כי השגה דבינה היא רק בחיצוניות האור שבא ע"י צמצום, משא"כ חכמה בבחי' שוב כי מאיר בה פנימיות האור. נתינת המעשר (מלכות) ללוי (בינה) הוא עליית המלכות לבינה, ואז נמשך בה מרחב העצמי בגלוי, יותר מאשר בנקודת החכמה שאין בה צמאון.

צמאון יש גם לעולמות שנתהוו ממלכות, שם אלקים, "ויכולו" מלשון כליון וצמאון, שיורגש בהם הביטול דדעת עליון, גילוי עלמא דאתכסיא בעלמא דאתגליא, אך התכלית להמשיך גם למעלה מבינה, מרחב העצמי, עשירות, דרגה הכוללת ולמעלה מב' הדעות, להוי כדין וכדין, כמו בע"ת שאחר הריחוק נעשה קירוב גדול ביותר, "אז תשמח בתולה במחול", מן המיצר נעשה מרחב. "עשר בשביל שתתעשר".

ע"י עבודת חודש אלול עד יוה"כ בלב נשבר ונדכה, צמאון, מגיעים לשמחה יותר גדולה בשמע"צ, "ענני במרחב" העצמי בל"ג בכוח"ט לשנה טובה ומתוקה בבני חיי ומזוני רויחי למטה מעשרה טפחים.