״היו ג׳ שיחות שתים לפני המאמר ואחד לאחריו, והתוכן: אתם נצבים היום כולכם ראשיכם כו׳. גם המאמר פתח אתם נצבים. באמצע המאמר בכה כמה פעמים״ (מיומני התמימים).

מתוך דברי רבינו בכ"מ סמוך לאמירת מאמר זה, יש ללמוד מעט מהתוכן שהיה כלול במאמר זה: א. באגרות–קודש כ"ז אלול תש"כ (חי״ט ע׳ תמא) כותב להנהלת א.ת.ה. ״ויהי רצון שכשמם יהי׳ הענין ד״אתה״ ע״ד הכתוב אתה הוא ה׳ לבדך כמו שנתבאר במאמר דשבת העבר, דקאי על עצמותו ומהותו ית׳ שם שמים שגור בפי כל״. ב. בד"ה לך אמר לבי תש"כ, (מתוך סרט הקלטה), שנאמר לאחר זה (יצא לאור בקונטרס ג' דסליחות – תשמ"ט) מזכיר את המאמר הזה בזה"ל: כאמור במאמר הקודם שהמרירות אינה סתירה להשמחה .. ביחד עם המרירות צריך להיות גם השמחה. עכ"ל. והנה, תוכן קרוב לענינים אלו במאמר עם ד"ה נצבים ישנו בסה"מ עת"ר, ואולי י"ל שהמאמר הזה היה מיוסד עליו.