סיכום:
בחי' "שמונים" ע"י מס"נ בכח היגיעה לפני זה

"ומשה בן שמונים שנה ואהרן בן שלש ושמונים שנה בדברם אל פרעה", משה דור-השביעי לאברהם וכל השביעין חביבין, ע"ד חביבות השבת על ו' ימי המעשה. ענין שמונים, כתרא תמינאה דבינה, למעלה מז' ימי הבנין. אמנם צריך נתינת כח מהאבות "לא לחנם שלחתיך כי אם לקיים דברי לאבות הראשונים" דקאי על כתר שלמעלה מהתחלקות חג"ת ולמעלה מחכמה (דרגת משה) לכן גאולת מצרים היה בחודש ניסן בו נולדו האבות, ענין יום הולדת, התגלות הנשמה למעלה מהתחלקות, אף שהעבודה עצמה מחולקת לפרטים צ"ל חדורה בעצם שלמעלה מהתחלקות.

קשור לכ"ד טבת שקביעותו בפ' וירא, לאדה"ז הי' ענין נעלה שלמעלה מהתחלקות לפרטים, "מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ", שהי' נשמע לשונו בדביקותו: איך וויל זע גאָר ניסט, איך וויל ניט דאַיין ג"ע, איך וויל ניט דאַיין עוה"ב כו', איך וויל מער ניט אַז דיך אַליין, שזהו"ע שלמעלה מהתחלקות לפרטים כו' ע"ד אבות הראשונים. ועוד זאת, בחסידות מודגש הצורך בעבודה בכח עצמו דוקא, ע"ד שנת' במעלת חודש ניסן מצד לידת האבות, צ"ל גם העבודה בפועל ע"י היגיעה ב"ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה". יצי"מ כל יום בק"ש, מס"נ שלמעלה מהגבלה, שנמשכת וחודרת בכל היום כולו, לא רק קובע עתים לתורה, אלא שלימודו באופן שלמעלה מהגבלה (שאינו מסתכל על השעון כו') ענין זה נעשה ע"י בחי' משה שבכאו"א מישראל שמדבר עם בחי' פרעה שבו ופועל עליו עד שמתבטל השעבוד, ויוצא מגלות לגאולה.

נערך ע"י הר' שנ"ז שי' פרקש