סיכום:
העולם בטל ל"ישראל ומלכא בלחודוהי"

מעלת השמחה דשמע"צ על חג הסוכות: ענין השמחה דחג הסוכות זמן שמחתנו, נוסף על השמחה שבכל המועדים, לפי שבא לאחרי שלימות התשובה דיוהכ"פ שזדונות נעשו לו כזכיות, ואז נעשה גם בירור ניצוצות הקדושה שבכללות העולם, שזהו"ע הללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים, ומצד זה השמחה היא גדולה ביותר, כמשל בן מלך שהי' בשבי' כו' ויצא לחפשי אל בית אביו המלך, שאז השמחה היא גדולה ביותר, שלא בערך לגבי השמחה במעמד ומצב שבן המלך לא יצא מעולם מבית אביו המלך.

אמנם השמחה דחג הסוכות היא באופן שכאשר עובר יום ועוד יום, אזי באה השמחה בהתיישבות כו', וע"ד שמצינו גבי שבעת ימי המשתה דשמחת חתן וכלה, שכדי שיוכלו לברך שבע ברכות, משמח חתן כו', יש צורך בפנים חדשות דוקא, כי לולי זאת באה השמחה בהתיישבות. אך השמחה דשמע"צ ושמח"ת היא שמחה חדשה לגמרי, ועלי' נאמר כי גבר עלינו חסדו, שהו"ע התגברות השמחה והתענוג בתגבורת אור ושפע גדול לישראל דוקא.

המשכת "ואמת הוי' לעולם" בסוכות הוא כמשל למלך שעשה סעודה וזימן כל בני המדינה, כיון שעברו ז' ימי המשתה אמר לאוהבו כבר יצאנו ידינו מכל בני המדינה, נגלגל אני ואתה כו'. שאחרי עבודתם של בנ"י בבירור העולם ע"י הקרבת ע' פרים, חוזרים בנ"י ומתאחדים עם הקב"ה באופן דישראל ומלכא בלחודוהי, לכן מקריבים אז פר אחד, כנגד אומה יחידה, היינו, כפי שבנ"י הם למעלה מהעולם, בהיותם מאוחדים עם הקב"ה.

אמנם בשמע"צ ישראל ומלכא בלחודוהי, גם נמשך ואמת הוי' לעולם. משל למלך שמזמין לסעודה רק את אוהבו, זה פועל בודאי בכל אנשי המדינה שניכר אצלם שאין שום מציאות כלל מלבד המלך ואוהבו, אני ואתה. בשמע"צ נעשה גם בירור העולם באופן נעלה יותר, שהעולם מתבטל ממציאותו, עס ווערט אויס מציאות וועלט, שכל מציאות העולם היא המציאות של הקב"ה, תורה ומצוותי', ומזה נמשך הכח לעבודה בירור העולם באופן דבכל דרכיך דעהו, שמציאות העולם היא באופן שניכר בו שאין שום מציאות אחרת מלבד אלקות, שזהו"ע ואמת הוי' לעולם.

נערך ע"י הר' שנ"ז שי' פרקש