סיכום:
ודבש, מתיקות בעבודה בעולם שנה ונפש
 
כריתת ברית בשנית בכניסתן לארץ היתה על תושבע"פ, היא בחינת ארץ ישראל, קודם הירידה להתעסק בעניני ארץ. לזה אין די בכר"ב שהיתה בחורב על תושב"כ, כי היה לדור המדבר, שהיו דור דעה, ועיקר המצות שלהם היה ברוחניות. בר"ה הוא זמן כניסה לארץ בשנה, בנין המלכות, עולם הדיבור, מלכות פה תושבע"פ, שבא בהתחלקות ע"י צמצום והגבלה שלא יראה אוא"ס לעלמא דפרודא, לכן צריך כריתת ברית ליחדו ביחודא עילאה תושב"כ. לכן "ודבש" קודם ל"היום הזה גו'", כדי להמתיק גבורות הצמצום והירידה לעניני עולם, בחסדים, שלא יהיה מציאות יש אלא ביטול היש, [בהערה נוסף, ענין מיתוק הירידה דגבורות שבמצוות, ע"י התבוננות דתפלה שבה עולים כל ענייני מחדו"מ בסולם].

גם בירידה מלמעלה למטה צריך מיתוק בדבש, למתק הגבורות שלא יסתלקו, הדבש עושה כיווץ שלא יפרד ע"י הגבורות מהרכבתו שלא ירקב. הדבש מהפך מהות הדבר שמונח בו, עד שאין חשש באכילת רגלי דבורים שמעורב בו, כי מהפך ממרירו למיתקא.

גם כדי לעצור ההסתלקות שבירידה להתהוות נמשך תענוג, נתאווה כו' דירה בתחתונים, ע"י עבודת האדם, שעוצר את עצמו בהגיעו לכלות הנפש בכל מאודך, שלא יפרד ויסתלק הנפש מהגוף מאהבה בתענוגים, כי יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב. 

נערך ע"י הר' שנ"ז שי' פרקש