סיכום:
המשכת רחמים מבחירת העצמות.

"שמשותיך" ב' בחינות שמש: שמש הוי' ושמש צדקה, כללות המצוות לברר ניצוצות מדברים גשמיים ונמשך שמש הוי', "כדכד", כדין וכדין יחוד ב' בחי' שמש, יחוד ז"א ומלכות. "ושעריך לאבני אקדח" הם נו"ן שערי בינה, "וכל גבולך" הם ל"ב נתיבות חכמה, "לאבני חפץ" ענין התענוג שלמע' מהרצון, פנימיות אבא פנימיות עתיק.
ג' אלו הם שבחן של ישראל לעת"ל ומרומז בפרשה: "כי עם קדוש", קדושת עצמך, המשכת ז"א ומלכות; "מאבותיך", קדושה מצד האבות, מוחין חו"ב; "בך בחר ה'", בחירת העצמות למעלה מגדרי טעם וסברה, לא מצד קדושתם אלא אלקים יבקש את הנרדף, הו"ע "גבולך לאבני חפץ", גבול העצמי המבדיל בין ישראל לעמים. התכלית שיומשך בחירת העצמות בכוחות הגלויים, הבחירה בשבת ובישראל ובארץ שענינם מלכות. גם מארז"ל "שלשה צריכים רחמים, מלך טוב, שנה טובה וחלום טוב" (הוא הגלות, היינו כחולמים) שייך לזה, כי ר"ה הוא בנין המלכות וג' אלו ענינם מלכות דלית לה מגרמא כלום, והן צריכים לרחמים עליונים המושרשים בעצמות שורש הבחירה. לכן בחודש אלול מרבים בסליחות וצדקה ונותנים בלב שלם גם למי שאין בו שום מעלה כמו הבחירה שאינה מחמת מעלה ונמשך הברכה לשנה טובה וביטול חלום הגלות, "שמש צדקה ומרפא".
גם הבחירה דישראל בהקב״ה היא מעצם הנפש, כתורת הבעש"ט על הפסוק "תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה׳ ישפוך שיחו", משל העם ההולכים לארמון המלך ומחפשים אוצרות ודברים יקרים, משא״כ ישראל בוחרים בהקב״ה עצמו, עד שנעשים עצם אחד עם המלך עצמו, ועי״ז נעשה "וכל גבולך לאבני חפץ", שזהו הגבול המבדיל בין ישראל לעמים.