סיכום:
"לא נפלאת היא", גם לנשמה למטה בנפה"ב

"כי המצוה גו' אשר אנכי" לשון יחיד. ומדגיש שרק ממך לא נפלאת ורק אליך לא רחוקה, ו"כי קרוב אליך". לכאורה, הרי התורה נתנה למטה?

הנה, תלת קשרין הם ישראל אורייתא וקוב"ה. הקשר השלישי הוא בין ישראל לקוב"ה, ומצד קשר זה ישראל משפיעים בתורה. לכן לישראל גם בחי' פלא "לא נפלאת". דהנה סדהש"ת נק' אלף, למעלה מסדהש"ת, מאד, הוא פלא.

כ"ה באלול שייך להשתל' דעשרה מאמרות, וגם מאמר אחד דבראשית שהוא במלכות ושרשו בכתר, יכולת שברדל"א, יש לו שייכות לרישא. אבל נש"י מגיעים לבחי' "אנכי" שלמעלה מפלא. כי עצמות מושרש בישראל גם כפי שהם בגדר נברא, במדרי' הנמוכות ("גאון יעקב") כמש"כ "יבחר לנו את נחלתנו גו'", שהקב"ה בחר בו מעצמותו, למעלה מתומ"צ, וגם ישראל בוחר בה' מצד טבעו, ולהחליפו ח"ו אי אפשר. כאשר אומרים ליהודי "אשר אנכי מצוך היום" אינו צריך לזה סימן, כי "אנכי" מושרש בכאו"א, מבחי' "נתת בי טהורה היא", גם למטה אינם בפירוד אמיתי. ונמשך בגילוי בד' אותיות הוי' ואלקיך בכל העולם כולו.

החידוש ד"לא נפלאת היא" ו"כי קרוב אליך הדבר מאוד", הוא בנה"ב, התורה נק' מרדע, דרבן ומלמד (שמנהיגים בהם בהמות), הם ג' בחי' חב"ד, נקודת החכ' פועלת ביטול בבינה, ההתבוננות ד"מי ברא אלה" שומרת שלא תלך הנה"ב בעקלתן ותבוא גם היא לידי ביטול. תושב"כ - מקרא, לה"ק, אבנים, פועלת בנה"א. תושבע"פ - ארמית, לבנים, עיקר פעולתה בנה"ב. ועיקרה היא מצוות התשובה שמזה מגיעים לב"פ אנכי, "לא נפלאת", למעלה מפלא שבתורה.

נערך ע"י הר' שנ"ז שי' פרקש