סיכום:
נגלה וחסידות, תענוג מורגש ותענוג עצמי
כמו שהיה קרי"ס ביצי"מ, עד"ז לע"ל והניף ידו גו'. ג' ענינים: "עד יעבור עמך ה', עד יעבור, עם זו קנית". כשם שקרי"ס היתה הכנה למ"ת הנגלית, "והניף ידו על הנהר" הוא הכנה לתורתו של משיח. הטעם שגלות האחרון (שהוא הכנה לגילוי פנימיות התורה) ארוך יותר מגלות מצרים. כי נגלה דתורה הוא עה"ד מתלבש בטו"ר, רגלי' יורדות מות לבי"ע לברר בירורים, דכ"ז שייך בספי' המלכות, ים סוף, סוף כל דרגין וצ"ל קודם זיכוך העולם, "הפך ים (המסתיר) ליבשה" ע"י בקיעת המחיצה שבין אצילות ובי"ע, אח"כ ויבואו בנ"י בתוך הים, ב' אופני הליכה, מלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט, לכן הי' הבקיעה לי"ב גזרים, משא"כ ההכנה לקבל פנימיות התורה, שהוא עה"ח יהי' "והכהו לשבעה נחלים", "אראנו נפלאות" פלא אחר פלא, ובכללות הם ב' עליות, "עד יעבור עמך ה' ועד יעבור עם זו קנית", שני הזמנים שיהיו בימות המשיח, סעודת שור הבר ולויתן, תענוג המורגש, פנימיות עתיק מלובש בפנימיות אבא באופן של הרגש; ותענוג נעלה יותר, תענוג עצמי בלתי מורגש, עוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' צדיקים יושבים ונהנין מזיו השכינה, לאח"ז מוסיף "זו קנית" הו"ע הקנין, שנעשה לדבר אחד עם עצמותו ומהותו ית', יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים, "שם נשמחה בו", בו בעצמותו, "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד", למעלה ממדריגת אדם. "אראנו נפלאות" נ' פלאות, פלא ע"ג פלא.


נערך ע"י הר' שנ"ז שי' פרקש